בענין נר החמישי והאור המהפך את החושך

פתיחה הלילה הזה שונה משאר לילות חנוכה. בלילה החמישי, לראשונה, יש רוב של אור על פני החושך במנורה. ארבעה נרות הם מחצית. חמישה — הם כבר רוב. נקודת המפנה. אבל יש פה דיוק עמוק יותר. לא רק שיש יותר אור. הנר החמישי רומז, לפי המקובלים, לאות ה' הראשונה בשם הוי"ה — האות שמייצגת בינה, עולם שלמעלה מסדר ההשתלשלות הרגיל. כלומר: הנר הזה אינו רק נר נוסף. הוא מסוג אחר לגמרי.

מהלך ראשון: שני סוגי אור כתוב בקהלת: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך". הפסוק הזה מדבר על יתרון האור — שהאור דוחה את החושך. ביום, כשהשמש זורחת, אין חושך. האור גובר. זוהי מדרגה אחת. אבל ישנה מדרגה שניה, גבוהה בהרבה. כותב הנביא מיכה: "כי אשב בחשך ה' אור לי". לא "כשאצא מהחושך" — אלא בחושך עצמו, ה' הוא האור. ובתהלים: "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה". פה כבר לא מדובר על אור שמגרש את החושך. מדובר על אור שנכנס לתוך החושך, שמתאחד עמו, ושהופך אותו — מבפנים — לאור. ההבדל בין שני הסוגים הוא לא כמותי, הוא עצמותי. האור הראשון שייך לסדר ההשתלשלות: אור מול חושך, כוח מול כוח. האור השני הוא מסוג אחר לגמרי — הוא מאור עצמות אין סוף, שלמעלה ממגבלות הסדר. הוא לא "מתמודד" עם החושך. הוא מהפך אותו.

מהלך שני — ועיקר הענין: החושך שבפנים יונגערמאן, כאן מגיע הנקודה שנוגעת. כשמדברים בחסידות על "חושך" — לא מדברים רק על הרע שבחוץ, על הגלות, על הקוף של שכן. מדברים על הפינה שבתוך הלב. המקום שלא מדברים עליו. כולנו יודעים על מה מדובר. המאבק הפנימי שמתבייש בו. הנפילה שחוזרת שוב ושוב. מה שמרגיש שבור ולא ניתן לתיקון. ה"מקום" שאדם מרגיש שהוא לבד בו לגמרי — שאי אפשר לחלוק עם אשתו, עם חבר, בוודאי לא עם משפיע. יש אנשים שחושבים: "כשאהיה טוב יותר, כשאתקן את עצמי — אז הקדושה תגיע. עכשיו, בחושך הזה, אני רחוק מה'." הסברה הזו — ממנה בא צער, ממנה בא ייאוש. כותב אדמו"ר הזקן באגרת הקודש: יש תשובה מיראה שהופכת זדונות לשגגות. ויש תשובה מאהבה — שהופכת את הזדונות עצמם לזכיות. הגמרא אומרת על כך: "זדונות נעשות לו כזכיות". שימו לב לדיוק: לא במקום הזדונות — אלא הזדונות עצמם נעשים לזכיות. החושך לא נדחה — הוא מתהפך. כלומר: הנקודה העמוקה ביותר של הנפילה היא בדיוק המקום שבו יכול להיוולד האור הכי עצמותי.

הנקודה שבפנים הבעש"ט הקדוש לימד שכל ירידה היא צורך עליה. לא למרות הירידה — דרכה. הנשמה יורדת למקומות האפלים דוקא כי שם נמצאים הניצוצות שאי אפשר לברר בשום דרך אחרת. ומה שמרגיש כנפילה — הוא לעיתים בדיוק ההכנה לגילוי שלמעלה מסדר. זהו סוד הנר החמישי: לא שהאור מגיע לחושך ומנצח אותו. אלא שהאור נכנס לחושך, מאיר מתוכו, ומהפך אותו עצמו. אם אתה נמצא עכשיו במקום שאתה לא מדבר עליו — דע שאתה לא לבד שם. האור הזה לא מחכה לך בחוץ. הוא מחפש אותך שם.