ויאמר האנכי אשר בקרבנו
אנכי עמד ביןה׳ וביניכם וגו' (דברים ה׳, ה׳)
פתיחה יונגערמאן, שאלה אחת בלבד: כמה פעמים כבר החלטת שהפעם זה ייגמר? שהפעם הכעס לא יחזור, שהעצבות לא תכנע לו, שהגאוה סוף כל סוף תישבר? ובאת בכל כוחך. עבדת, נלחמת, רגשת. ואחרי כמה ימים – שוב אותו בור. שוב אותו פרצוף שאתה מכיר מהמראה. זה לא כישלון של עצלנות. זו שאלה עמוקה יותר.
בירור השורש הרבי הזקן כותב בתניא שמקור כל המידות הרעות הוא ה'יש' – ההרגשה שיש כאן עצמי נפרד, מציאות עצמית, 'אנוכיות'. הגאוה באה כי ה'אני' מרגיש גדול. הכעס בא כי ה'אני' מרגיש נפגע. העצבות באה כי ה'אני' מרגיש כושל. שלושתם ענפים של אותו שורש אחד. ועד שהשורש קיים, הענפים יחזרו. תגזז ענף אחד – יצמח שניים. כך אנו רצים עשרים שנה, מלחמה אחרי מלחמה, ומוצאים את עצמנו עייפים ועם אותו 'אני' ביד.
מהו אותו 'אני'? כאן בא הדבר המפתיע. שאל את עצמך: מהו אותו 'אני' שאנו נלחמים בו? היכן הוא שוכן? אתה יכול להצביע עליו? לאחוז בו? לתארו? אינך יכול. כי הוא, ברובד הפשוט ביותר, אינו אלא אוסף של מחשבות, זכרונות וסיפורים שאנו מספרים לעצמנו בכל רגע ורגע. הוא כמו דמות בחלום – חיה ומוחשית בזמן החלום, ועם ההתעוררות אתה שואל: והיכן היא עכשיו? ובלשון שמי שמקורות לא כזבו מעולם – כותב בשער היחוד והאמונה שהמציאות האמיתית והיחידה היא הקב"ה לבדו. "מלא כל הארץ כבודו" – לא כמשל, לא כהגזמה פיוטית. כפשוטו. לית אתר פנוי מיניה. ואם המציאות כולה אלקות, אזי ה'אני' הנפרד המחוצן – מה אמיתותו? הוא בדיוק מה שנראה: דמיון. רוח. צל של סיפור.
החידוש: לא לנצח – להקיץ לאור זאת, מובנת עייפותנו. לא ניתן לנצח אויב שאין לו גוף. כל מלחמה בו מחזקת את האמונה שהוא קיים. ככל שתלחם ב'אני' שלך, תוסיף לו חיים. כי המלחמה עצמה היא הוכחה שאתה מאמין שיש שם משהו אמיתי להילחם בו. הדרך שמורה החסידות אינה 'אתכפיא' לבד, אינה ניצחון בשדה הקרב – אלא התבוננות שקטה ועקשנית עד שהדמיון מתפוגג מאליו. לא להרוג את המפלצת שבחלום, אלא להקיץ ולגלות שמעולם לא הייתה.
דוגמה מובא בשם המגיד הגדול ממעזריטש שהסביר את הפסוק "אנכי ה' אלקיך" כך: ה'אנכי' היחיד שיש לו מציאות אמיתית הוא הקב"ה. כל 'אנכי' אחר – כל הרגשת עצמי נפרדת – הוא המסך, הוא הכסוי. "אנכי" – הוא שעומד בין האדם ובין אלקיו. לא עוד. רק האנוכיות.
נקודה למעשה
בפעם הבאה שיעלה בך רגש מכאיב – כעס, קנאה, עצבות כבדה – אל תפתח מיד בקמפיין עצמי. עצור. ושאל שאלה אחת: מי מרגיש את זה? לא מה אתה מרגיש. מי. התבונן באותו 'אני' שמרגיש. ראה אותו מבחוץ. כצופה ברוח, לא כאדם שנבלע בה. אל תנסה לפתור אותו, לתקן אותו, לדחות אותו. פשוט הבט בו. כי ברגע שתביט – הוא יתחיל לאבד את אחיזתו. ואת המרחב שייוותר, אחרי שהצל סוף כל סוף סר – אותו מרחב קוראים בחסידות: חירות. ביטול. אור אין סוף שאין לו גבול ואין לו קץ, ושתמיד, תמיד היה כאן.
Questions and answers
Q: כמה פעמים כבר החלטת שהפעם הכעס לא יחזור, ומדוע זה חוזר?
הרב לנדאו משיב: אנכי עמד ביןה׳ וביניכם וגו' (דברים ה׳, ה׳) פתיחה יונגערמאן, שאלה אחת בלבד: כמה פעמים כבר החלטת שהפעם זה ייגמר? שהפעם הכעס לא יחזור, שהעצבות לא תכנע לו, שהגאוה סוף כל סוף תישבר? ובאת בכל כוחך. עבדת, נלחמת, רגשת. ואחרי כמה ימים – שוב אותו בור. שוב אותו פרצוף שאתה מכיר מהמראה. זה לא כישלון של עצלנות. זו שאלה עמוקה יותר. בירור השורש הרבי הזקן כותב בתניא שמקור כל המידות הרעות הוא ה'יש' – ההרגשה שיש כאן עצמי נפרד, מציאות עצמית, 'אנוכיות'. הגאוה באה כי ה'אני' מרגיש גדול. הכעס בא כי ה'אני' מרגיש נפגע. העצבות באה כי ה'אני' מרגיש כושל. שלושתם ענפים של אותו שורש אחד. ועד שהשורש קיים, הענפים יחזרו. תגזז ענף אחד – יצמח שניים.
Q: על אילו מידות מדובר בהחלטות שהפעם זה ייגמר?
הרב לנדאו משיב: שהפעם הכעס לא יחזור, שהעצבות לא תכנע לו, שהגאוה סוף כל סוף תישבר?
Q: מהו לפי התניא המקור של כל המידות הרעות?
הרב לנדאו משיב: בירור השורש הרבי הזקן כותב בתניא שמקור כל המידות הרעות הוא ה'יש' – ההרגשה שיש כאן עצמי נפרד, מציאות עצמית, 'אנוכיות'.
Q: מדוע אנו מוצאים את עצמנו עייפים אחרי שנים של מלחמה ב'אני'?
הרב לנדאו משיב: כך אנו רצים עשרים שנה, מלחמה אחרי מלחמה, ומוצאים את עצמנו עייפים ועם אותו 'אני' ביד.
Q: מה לעשות כשעולה בך כעס, קנאה או עצבות כבדה?
הרב לנדאו משיב: בפעם הבאה שיעלה בך רגש מכאיב – כעס, קנאה, עצבות כבדה – אל תפתח מיד בקמפיין עצמי. עצור. ושאל שאלה אחת: מי מרגיש את זה? לא מה אתה מרגיש. מי. התבונן באותו 'אני' שמרגיש. ראה אותו מבחוץ. כצופה ברוח, לא כאדם שנבלע בה. אל תנסה לפתור אותו, לתקן אותו, לדחות אותו. פשוט הבט בו. כי ברגע שתביט – הוא יתחיל לאבד את אחיזתו. ואת המרחב שייוותר, אחרי שהצל סוף כל סוף סר – אותו מרחב קוראים בחסידות: חירות. ביטול. אור אין סוף שאין לו גבול ואין לו קץ, ושתמיד, תמיד היה כאן.