בענין המלך בשדה ובחירת האדם

פתיחה תחשוב רגע על הפוליטיקאי לפני הבחירות. הוא יוצא אל השכונות, דופק על דלתות, לוחץ ידיים, מקשיב לבעיות. "אני כאן בשבילך," הוא אומר. "אני אוהב אותך." ואתה, בתמימותך, מאמין לו. אך לאחר שהוא קיבל את קולך, לאחר שהוא כבש את הכסא — לפעמים הוא שוכח אותך לגמרי. מתברר שהוא מעולם לא בא בשבילך. הוא בא בשביל הכח. הקול שלך היה כלי, לא מטרה. וכאן נשאלת הקושיא: אם זו היא מהות המנהיגות האנושית — לרצות כח — מה פירוש שהקב"ה "יוצא לשדה" בחודש אלול? האם הוא זקוק לקולנו?

ביאור — המלך בשדה הלשון הידועה בליקוטי תורה, פרשת ראה, מבארת שבחודש אלול "המלך בשדה" — הקב"ה יוצא, כביכול, ממקומו הנשגב ומתגלה לכל איש ואיש בנקל. "כל מי שרוצה לקבל פניו מקבלו בסבר פנים יפות." אך יש להבין: מנהיג אנושי יוצא לעם כי הוא זקוק לקולו. ממה זקוק הקב"ה? הוא "מלך עליון," שלטונו מלא בלי שום הסכמה מלמטה. אם כן, מה משמעות ה"יציאה לשדה"? מה הוא מחפש? התשובה עמוקה: הוא אינו מחפש כח. הוא מחפש את הבחירה שלנו. הגמרא במסכת ראש השנה מביאה: "אמרו לפני מלכיות — כדי שתמליכוני עליכם." כל ענין ה"מלכיות" בתפילת ראש השנה אינו מוסיף לו שליטה שחסרה לו. הוא רוצה שאנחנו, התחתונים, נבחר בו, נמליך אותו מרצוננו החופשי. ומדוע? כי "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים." כך לשון המדרש, וכך מביאו אדמו"ר הזקן בתניא. לשון "נתאוה" — תאווה, חפץ עצמי — מלמדת שאין כאן חשבון של צורך חיצוני, אלא רצון פנימי עצמותי. הדירה הזו צריכה להיבנות על ידי התחתונים עצמם, מתוך רצונם ובחירתם. דירה שנבנית על ידי עליונים — אינה "דירה בתחתונים." רק כשהתחתון בוחר — הדירה נשלמת.

הערה — ומה כבר משנה הקול שלי? כאן אתה עוצר ואומר לעצמך: "יפה. אבל מה כבר משנה הקול שלי? הקב"ה הוא אין סוף, ואני בן אדם קטן בשכונה קטנה. מה ערך יש לתשובה שלי, לתפילה שלי, לרגע הקטן הזה שבו אני מחליט לקרב את עצמי אליו?" הרמב"ם בהלכות תשובה עונה על זה בחדות: "כל אחד ואחד צריך לומר בשבילי נברא העולם." ועוד: "מעשה אחד — מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות." הקול שלך אינו קול אחד מתוך מיליונים שנאבד בים. הקול שלך הוא קולו של אדם שהמלך ממתין לו אישית. "כל מי שרוצה לקבל פניו" — כולל אותך, בשמך, ברגע שלך. הפוליטיקאי היה שוכח אותך. הקב"ה ממתין לך.

עיקר החידוש — ההצבעה היא בשבילנו הנה ההיפוך הגמור: מנהיג אנושי יוצא לעם כי הקול שלך נחוץ לו. הקב"ה יוצא לשדה כי הבחירה שלך נחוצה לך. הוא אינו מתחזק מ"הצבעתנו." אנחנו מתחזקים. הוא אינו בונה את מלכותו על פתק ההצבעה שלנו — הוא בונה אותנו על ידי כך שנותן לנו לבחור. זו עבודת אלול: לא "לעשות לו טובה" על ידי תשובה ותפילה. אלא לממש את מה שנברא בשבילו — את כח הבחירה החופשית שלנו, ולהפנות אותו אליו.