ויאמר שמאל דוחה וימין מקרבת

ויאמר — שמאל דוחה וימין מקרבת

פתיחה יש הורה שאתה מכיר אותו. אולי אתה הוא. הוא אוהב את ילדיו עד כלות הנפש. הוא רוצה לתת להם הכל. וכשהילד מבקש משהו — כל דבר — משהו בתוכו נחלש, ומתוך אהבה הוא אומר: כן. תמיד כן. ויש הורה אחר. גם הוא אוהב. אבל אצלו הפחד מן הפינוק גדול מן הכל. כל בקשה — לא. כל שאלה — לא. כל רגש — לא. קיר גבוה ויציב. שני ההורים הללו עומדים בקצוות הפוכים לגמרי. ובכל זאת — שניהם מאבדים את ילדיהם.

היסוד אמרו חז"ל במסכת סנהדרין: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". והדברים נאמרו שם בהקשר של חינוך — ולא כמליצה יפה. זו הוראה מדויקת ומעשית, כתכנית אדריכלית לבניין הנפש. שתי ידיים. שתי מידות. ושתיהן — ביחד. היד הימנית היא מידת החסד: הקירוב, החום, ה"כן" הגדול שילד צריך לשמוע. היד השמאלית היא מידת הגבורה: הגבול, הסמכות, ה"לא" שהוא עמוד השדרה של האדם הגדל. אלו אינן שתי שיטות חינוכיות שעל ההורה לבחור ביניהן — אלא שתי ידיים של אותו גוף אחד.

הערה א' — שתי הקיצוניות: שתי פנים של אותה נטישה כאן החידוש שצריך לעצור אצלו. ההורה שאינו יודע לומר "לא" — אינו אוהב יתר על המידה. הוא נטש את ילדו. עטף את הנטישה ברכות, בחיוכים, ב"בסדר מותק" — אבל הניח את הילד לבדו, ללא כיוון, ללא תמיכה, ללא אב. "חושך שבטו שונא בנו" — לא מפני שהמוסר קשה, אלא מפני שהיעדר הגבול הוא צורת ריחוק עמוקה מאוד. וההורה שאינו יודע לומר "כן" — אינו מחנך יתר על המידה. גם הוא נטש. מסגרת ללא חום היא כלא, לא בית. ניכור אמנם לובש לפעמים פני ריגור, אבל הילד שגדל בלי לב — גדל לבד. שתי הדרכים הקיצוניות, על אף שנראות כהפכים — הן שתי פנים של אותה טעות: הורה שאינו נוכח באמת.

הערה ב' — דרך המלך: תפארת בסדר הספירות, ימין היא חסד ושמאל היא גבורה. ומידת התפארת — היא הממוצעת, הממזגת, היוצרת מציאות שלישית שאיננה ויתור על אף אחת מן השתיים. זהו מה שנוכל לקרוא: "היררכיה עם קרבה". אין כאן שוויון — "אין לך זכות הצבעה, אנחנו אינם שווים בתפקיד" — אך יש כאן לב פתוח לגמרי. "אתה מקבל את ליבי. אני שומע את מה שאתה מרגיש. ועדיין — אני מוביל." קול בטוח ועיניים חמות. גבול עם קשר. זו אינה סתירה — זה שלמות. כמשל הרועה: ביד אחת האלה — הגבול, הכיוון, ההגנה. ביד השנייה — הכבש הרך, קרוב לחזה. הורה שאינו יודע לומר "לא" — מאבד את ילדו לרוחות. הורה שאינו יודע לומר "כן" — מאבד את נשמתו של הילד, ואולי גם את שלו.