בענין משחק הנדנדה של אדמו"ר הרש"ב

נקודה למעשה

יהודי יקר, אחי – אתה חושב: 'אני קטן. אין לי מה להגיד. לא גאון, לא בעל מופת. איך אני אקרב מישהו?' שאל את עצמך: מהי ה'נדנדה' שלך? לא צריך לנסוע לאנשווש ולא לכתוב שיחה. צריך לשבת ליד שכנך ולשאול אותו מה שלומו. צריך לצחוק עם בן חברך. צריך לרדת, פשוט לרדת – מה'אולימפוס' הרוחני שלנו, מהחשיבות שלנו, מהסדר שלנו – ולהתחבר לאדם שלפנינו. שאדמו"ר הרש"ב עשה את זה בנדנדה – זה לא סיפור ישן. זו הוראה חיה. הוא הראה לנו את הדרך: לך, רד, תתחבר, תאהב. ויתר הכל – יבוא מאליו.

נקודה למעשה: השבוע, מצא יהודי אחד שאתה מרגיש שהוא 'רחוק ממך' – לא ממחיצת הדת, רק מלבך. שב איתו. שחק. שוחח. אל תלמד אותו ואל תטיף לו. פשוט היה שם. זו שליחות הרבי.

Questions and answers

Q: מה הסיפור על אדמו"ר הרש"ב שישב ושיחק בנדנדה עם שני בחורים?

הרב לנדאו משיב: פתיחה יש תמונה שהיא שוה אלף מילים של תורה. אדמו"ר הרש"ב – הריי"צ בנו מספר זאת – עמד פעם ליד נדנדה בגן, ושם ישבו שני בחורים צעירים, לא מבני הישיבה ולא מן הקרובים. לא בני עלייה, כידוע. הרבי לא נסוג. הוא ישב איתם, הניע את הנדנדה, שיחק, דיבר. פשוט. בלי נאום. בלי מוסר. בלי 'בוא נלמד פרק תניא'. תמהים? גם אני תמה. קושיא הרי לפנינו רבי של חב"ד. בעל המאמרים העמוקים ביותר בחסידות. מי שכתב מאמרים בני מאות עמודים בסתרי תורה. מי שכל רגע שלו הוא אוצר. ומה הוא עושה? מתנדנד עם שני נערים? הלא יכל לספר להם סיפור חסידי. לומר להם דבר תורה קצר. לפחות לשאול אותם מתי הם התפללו לאחרונה. כל דבר שיהיה – 'תורה'. אבל נדנדה? ביאור אלא כך הוא.

Q: מי סיפר על אדמו"ר הרש"ב שעמד ליד נדנדה בגן, ומי היו הבחורים שישבו שם?

הרב לנדאו משיב: אדמו"ר הרש"ב – הריי"צ בנו מספר זאת – עמד פעם ליד נדנדה בגן, ושם ישבו שני בחורים צעירים, לא מבני הישיבה ולא מן הקרובים.

Q: למה יש יהודים שליבם סגור בפני דברי תורה?

הרב לנדאו משיב: יש יהודים שליבם סגור בפני דברי תורה – לא מפני שהם רעים, אלא מפני שהם רחוקים.

Q: מה כותב התניא בפרק ל"ב על אהבת ישראל כאהבת ה'גוף' של חברו?

הרב לנדאו משיב: כך כותב רבנו הזקן בתניא, פרק ל"ב, שאהבת ישראל היא לאהוב את ה'גוף' של חברו – את האדם כולו, כפי שהוא, עם כל מה שהוא.

Q: מהי ה'נדנדה' שלי, ואיך אני יכול לקרב יהודי גם אם אני מרגיש קטן?

הרב לנדאו משיב: יהודי יקר, אחי – אתה חושב: 'אני קטן. אין לי מה להגיד. לא גאון, לא בעל מופת. איך אני אקרב מישהו?' שאל את עצמך: מהי ה'נדנדה' שלך? לא צריך לנסוע לאנשווש ולא לכתוב שיחה. צריך לשבת ליד שכנך ולשאול אותו מה שלומו. צריך לצחוק עם בן חברך. צריך לרדת, פשוט לרדת – מה'אולימפוס' הרוחני שלנו, מהחשיבות שלנו, מהסדר שלנו – ולהתחבר לאדם שלפנינו. שאדמו"ר הרש"ב עשה את זה בנדנדה – זה לא סיפור ישן. זו הוראה חיה. הוא הראה לנו את הדרך: לך, רד, תתחבר, תאהב. ויתר הכל – יבוא מאליו. נקודה למעשה: השבוע, מצא יהודי אחד שאתה מרגיש שהוא 'רחוק ממך' – לא ממחיצת הדת, רק מלבך. שב איתו. שחק. שוחח. אל תלמד אותו ואל תטיף לו. פשוט היה שם. זו שליחות הרבי.