בענין במידה שאדם מודד
פתיחה יש רגע שכולנו מכירים אותו. עשית משהו שלא יצא כמו שרצית. אמרת מילה שנפלה לא נכון, קיבלת החלטה שנראתה מבחוץ כמו טעות. ומיד עולה בך המחשבה: אבל הכוונה שלי הייתה טובה. אתה יודע מה היה בלב. אתה יודע למה עשית מה שעשית. ואתה מרגיש שאם היו רואים את הפנימיות — לא רק את המעשה, אלא את מה שעמד מאחוריו — היו שופטים אותך אחרת. זה תסכול אמיתי. ויש בו אמת. אלא שיש כאן שאלה שצריכה להדאיג אותך הרבה יותר.
הערה א' — המשחק המכור כשהחבר שלך, או אשתך, או הילד שלך, עושה בדיוק את אותו הדבר — האם אתה עוצר לשאול מה הייתה הכוונה שלו? תהיה כנה עם עצמך. ברוב המקרים — לא. אתה רואה את המעשה, והמעשה מדבר בעד עצמו. אתה שופט לפי מה שקרה בפועל. אבל את עצמך אתה שופט לפי מה שרצית שיקרה. זה לא חסידות. זה לא אפילו הגינות בסיסית. זה משחק שבו קנה המידה מוטה מראש לטובתך. אתה — ורק אתה — זוכה להנחה. כולם אחרים משלמים מחיר מלא. המשנה באבות אומרת: "הוי דן את כל האדם לכף זכות." לא: דון את עצמך לכף זכות. כל האדם. זה לא רק ציווי של נימוס — זה מחייב אותך ליישר את הקו.
ביאור — 'מודדין לו' זה לא רק מן השמים חז"ל אומרים במסכת סוטה: "במידה שאדם מודד בה מודדין לו." בדרך כלל אנחנו מבינים את זה כעיקרון של שכר ועונש — מן השמים מחזירים לאדם כפי שנהג. וזה אמת. אבל יש כאן עוד שכבה. קנה המידה שבו אתה מודד אחרים — הוא הופך לקנה המידה הפנימי שבו אתה מודד את עצמך. לא מן השמים בלבד, אלא בתוכך ממש. כשאתה מרגיל את עצמך לראות את הזולת דרך מעשיו החיצוניים בלבד, בלי לחפש את הכוונה הפנימית — אותה ראייה קרה ומשפטית נכנסת גם כלפי פנים. אתה מתחיל לשפוט את עצמך באותה קשיחות. התניא בפרק ל"ב מסביר שאהבת הזולת תלויה בראיית הנקודה הפנימית — הניצוץ האלוקי שבתוכו. אם אתה מתאמן לראות את הפנימיות של הזולת, אתה גם מחדד את הראייה אל הפנימיות שלך עצמך. ההפך — גם הוא נכון: מי שסוגר את העין על פנימיות הזולת, סוגם בסופו של דבר גם על עצמו.
העמקה — הבחירה החדה אז מה לעשות? יש שתי דרכים, ורק שתיים: אפשר לשפוט את כולם לפי מעשיהם — כולל את עצמך. אתה טעית? אתה נשפט לפי מה שקרה, לא לפי מה שרצית. ברוך דיין האמת. או — ואת זה אומרת הדרך של הבעל שם טוב — לשפוט את כולם לפי כוונותיהם. לדון לכף זכות. לחפש את הנקודה הפנימית. לשאול: מה הוא רצה? בדיוק כפי שאתה מבקש שישאלו אותך. "כמוך" — המלה הזו לא נאמרה בחינם. הזולת הוא כמוך. אם אתה מבקש שיראו את הפנים שלך — ראה את הפנים שלו. שני קצות חבל אחד אי אפשר לאחוז בבת אחת.
נקודה למעשה
הפעם הבאה שתרגיש את התסכול — "אבל הכוונה שלי הייתה טובה" — עצור. לפני שאתה מבקש שהזולת יראה את הפנימיות שלך, שאל את עצמך: מה הייתה הכוונה שלו בפעם האחרונה שנעלב ממנו? אם עשית את זה — קנה המידה שלך כבר התחיל להתכייל.
Questions and answers
Q: מה עושים עם התסכול של "אבל הכוונה שלי הייתה טובה"?
הרב לנדאו משיב: פתיחה יש רגע שכולנו מכירים אותו. עשית משהו שלא יצא כמו שרצית. אמרת מילה שנפלה לא נכון, קיבלת החלטה שנראתה מבחוץ כמו טעות. ומיד עולה בך המחשבה: אבל הכוונה שלי הייתה טובה. אתה יודע מה היה בלב. אתה יודע למה עשית מה שעשית. ואתה מרגיש שאם היו רואים את הפנימיות — לא רק את המעשה, אלא את מה שעמד מאחוריו — היו שופטים אותך אחרת. זה תסכול אמיתי. ויש בו אמת. אלא שיש כאן שאלה שצריכה להדאיג אותך הרבה יותר. הערה א' — המשחק המכור כשהחבר שלך, או אשתך, או הילד שלך, עושה בדיוק את אותו הדבר — האם אתה עוצר לשאול מה הייתה הכוונה שלו? תהיה כנה עם עצמך. ברוב המקרים — לא. אתה רואה את המעשה, והמעשה מדבר בעד עצמו. אתה שופט לפי מה שקרה בפועל. אבל את עצמך אתה שופט לפי מה שרצית שיקרה. זה לא חסידות.
Q: מה קורה כשאמרתי מילה שנפלה לא נכון או קיבלתי החלטה שנראית כטעות?
הרב לנדאו משיב: אמרת מילה שנפלה לא נכון, קיבלת החלטה שנראתה מבחוץ כמו טעות.
Q: מדוע אנחנו מרגישים שהיו שופטים אותנו אחרת אילו ראו את הפנימיות?
הרב לנדאו משיב: ואתה מרגיש שאם היו רואים את הפנימיות — לא רק את המעשה, אלא את מה שעמד מאחוריו — היו שופטים אותך אחרת.
Q: האם אנחנו עוצרים לשאול מה הייתה כוונת החבר, האשה או הילד כשהם עושים אותו דבר?
הרב לנדאו משיב: הערה א' — המשחק המכור כשהחבר שלך, או אשתך, או הילד שלך, עושה בדיוק את אותו הדבר — האם אתה עוצר לשאול מה הייתה הכוונה שלו?
Q: מה לשאול את עצמי לפני שאני מבקש מהזולת לראות את כוונתי?
הרב לנדאו משיב: הפעם הבאה שתרגיש את התסכול — "אבל הכוונה שלי הייתה טובה" — עצור. לפני שאתה מבקש שהזולת יראה את הפנימיות שלך, שאל את עצמך: מה הייתה הכוונה שלו בפעם האחרונה שנעלב ממנו? אם עשית את זה — קנה המידה שלך כבר התחיל להתכייל.