בענין מראה ומפה

באין חזון יפרע עם ושמר תורה אשרהו (משלי כ״ט, י״ח)

פתיחה "באין חזון יפרע עם ושמר תורה אשרהו." דייק נא בפסוק הזה. שני חצאיו אינם סתם ניגוד. הם שתי מערכות שלמות. "יפרע עם" – עם הפרוע, עם שנשתחרר לכל עבר ואבד לו הכיוון. "אשרהו" – ולאיש אחד יש אושר. לא ניצחון, לא כוח, לא הכרה חברתית – אלא "אשרהו". ומה ההבדל בין השניים? "חזון". נוכחות החזון או היעדרו. אבל עדיין הקושיא עומדת: מה טיבו של אותו "חזון"? ומה הקשר בינו ובין "שמירת תורה" דווקא?

משל: מראה ומפה יש לשאול: מה ההבדל בין מראה למפה? מראה מחזירה לך את מה שעומד מולה. כלל ברזל: היא לעולם לא תגיד לך לאן ללכת. היא רק תראה לך מה כבר יש שם. אדם שעומד אבוד ביער ומביט במראה – יראה עץ, יראה את עצמו, יראה בלבול. המראה נאמנה למציאות הנוכחית בדייקנות מוחלטת, ובדיוק בגלל זה היא חסרת כל תועלת לניווט. מפה פועלת אחרת לגמרי. המפה אינה מתארת את מקומך עכשיו, אינה משקפת את פניך ואת מבוכתך. המפה מורה: שם הדרך, שם היעד, שם הצפון. היא נכתבה מנקודת מבט שמעל המציאות המיידית, ולכן היא יכולה להנחות אותך דרכה.

הנמשל חלק א׳ – האדם כמראה הנפש האנושית, מטבעה, נוטה לפעול כמראה. מה שכולם עושים – "זה נורמלי". מה שרוב הרחוב מקבל – "כך הולכים". מספיק שמנהג מסוים יתפשט, ובקרוב הוא יקבל תעודת כשרות סוציולוגית: "ככה זה היום". ה'אינטרנט' הוא מראה עצומה. שש שעות מבט בה – ומה תראה? את השתקפות כל אובדן הדרך של כל מי שמסתכל בה. זהו עומק "יפרע עם". "פרע" – לשון שחרור ו חוסר-בלמים. עם הפרוע הוא לא בהכרח עם של רשעים; הוא עם של מראות. כולם משקפים את כולם. אין כיוון מבחוץ. אז בהכרח נוצר מעגל: כל אחד רואה בשכנו את מה שכבר אבד, ומחזיר לו אותו כ"נורמה". כך גובר הבלבול עם כל השתקפות נוספת.

הנמשל חלק ב׳ – התורה כמפה ועכשיו – "ושמר תורה אשרהו." התורה אינה ספר המתאר מה האנושות עושה. היא אינה סוציולוגיה ואינה עיתון. חז"ל אמרו: "הביט הקב"ה בתורה וברא את העולם." המפרשים מבארים שהתורה היא תכנית-האב הקדמונה, הקיימת מקדם לפני בריאת המציאות כולה. כלומר: התורה לא "באה אחרי" כדי לתאר – היא "באה לפני" כדי לכוון. היא ה'מפה' שממנה נוצר הטיול, לא הדיווח שנכתב בסופו. ולכן, כשאדם פותח גמרא, פותח שולחן ערוך, שומע שיעור חסידות – הוא לא מביט במראה שמחזירה לו את פניו. הוא מביט במפה המראה לו לאן. "שם הדרך" – גם אם הרחוב הולך בכיוון אחר. זהו "חזון" – ראיית המציאות מנקודת מבט עליונה, רצון העליון המתגלה בתורה, שאינו משתנה עם אופנות הזמן.

הערה – הסכנה שב'מראה' חשוב לדייק: הסכנה שב"מראה" אינה רק פאסיבית. כשחברה שלמה בנויה ממראות, כל אחד משקף את אובדן-הדרך של חברו, ואובדן-הדרך ההוא חוזר אליו מוגבר ומאושר. המעגל אינו עומד – הוא מואץ. "יפרע עם" – "עם" דווקא, קהל, ציבור – כי דווקא ביחד, בלי מפה, אובדן הדרך הקולקטיבי נעשה ל"מציאות". לאברך היקר שיושב כאן ומרגיש לחץ הרחוב, לחץ ה'קבוצה', לחץ מה-"כולם"-אומרים – דע: הם לא רואים יותר טוב ממך. הם פשוט משקפים אחד את השני.