בענין אץ להעשיר לא ינקה

נקודה למעשה

יונגערמאן, אם אתה קורא שורות אלו — אתה יודע את הלחץ. אתה רואה חברים ש"כבר הגיעו", ואתה עדין בונה. אתה שומע קול בתוכך שאומר: "תזרז. תקצר תהליכים. תעשה משהו." הקול הזה — איננו אמת. העבודה בפעל היא לפתח את מדת הבטחון. להאמין שיש סדר אלקי, שיש זמן נכון לכל דבר, ושהחיפזון עצמו — כפי שמבאר רבנו הזקן באגרת הקדש — הוא סימן פגימה בבטחון. למקד את הכחות בבנין העצמי — בלמוד תורה, בתקון המדות, בהכנת הנפש — מתוך ידיעה שזו היא הדרך האמתית להכיל ברכה שלמה ובת קימא. אל תרים את החם. הנח לעוגה לאפות.

סיום וכעת הפך את הפסוק: "איש אמונות רבברכות". דוקא "איש אמונות" — מי שמאמין בסדר האלקי ואינו מנסה לדחק את הקץ — הוא זה שזוכה ל"רב ברכות". לא מעט ברכות, אלא רב ברכות. כי הכלי שבנה באמונתו ובסבלנותו הוא רחב דיו להכיל את השפע הרב. העשר האמתי — זו המנוחה שבפנים. וההצלחה הגשמית תבוא מאליה, כפרי טבע של כלי מוכן.

Questions and answers

Q: מה פירוש "לא ינקה" בפסוק "איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה"?

הרב לנדאו משיב: איש אמונות רבברכות ואץ להעשיר לא ינקה (משלי כ״ח, כ׳) פתח שלמה המלך ואמר: "איש אמונות רבברכות ואץ להעשיר לא ינקה". והקושיא פשוטה: מהו "לא ינקה"? אם הכונה לענש — נאמר כך בפרוש. אם הכונה שלא יצליח — גם זה יכול הפסוק לומר. אבל "לא ינקה" — לשון טהרה ושלמות. יש כאן רמז למשהו עמק יותר.

Q: מה מלמד משל העוגה שמרימים את חום התנור כדי שתיאפה מהר?

הרב לנדאו משיב: תדמה לעצמך שאתה אופה עוגה. שמת אותה בתנור בחם הנכון, למשך הזמן הנכון. ואז נכנסת למטבח וחשבת: "אני רוצה שזה יגמר מהר יותר" — הרמת את החם. מה יהא בסופה? מבחוץ שרופה, מבפנים נינה. לא עוגה. לא פחם. משהו בינוני שאינו לא זה ולא זה. "טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח" — חכמת קהלת פשוטה: יש תהליכים הדורשים את זמנם, ואין דרכם להשתנות. כך היא הפרנסה. כך הוא השפע. האור האלקי — מוכן תמיד. המניעה אינה מלמעלה, המניעה היא מצד הכלי. והכלי — זה אתה. גופך, נפשך, מהותך כאדם. והכלי הזה לא נבנה בחטיפה.

Q: מה באמת גדל בשנים שבהן חבר מחכה עד שהעושר בא?

הרב לנדאו משיב: וכאן הנקודה שהיא לב המאמר. אתה מסתכל על חבר שהצליח וחושב: "הוא החזיק חמש שנים בלא כלום, ואחר כך — פתאם — הכל בא לו". ואתה תוהה: "למה לי לחכות? למה לי להיות סבלן?" אבל שאלה זו מגלה טעות יסודית בהבנה. אתה חושב שבאותן חמש שנים העשר הצטבר בצינורות נעלמים. לא כן. באותן חמש שנים האדם גדל. התרחב. נפשו נאמנה, שפוטו התחדד, לבו נתבסס. הוא הפך להיות כלי המכיל חמש מיליון. וכאשר הכלי היה מוכן — השפע בא. זה החידוש: המטרה אינה להשיג את העשר, אלא להיות האדם הראוי לו. לא העשר גדל — האדם גדל.

Q: מדוע מה שמקבל האץ להעשיר אינו "נקי" גם אם הצליח לכאורה?

הרב לנדאו משיב: עתה חוזרים לפסוקנו בעינים חדשות. "לא ינקה" — אין כאן רק ענש. יש כאן תאור של מציאות פגומה במהותה. האץ להעשיר — גם אם הצליח לכאורה, מה שקבל אינו "נקי". אינו שלם. כי הכלי עדין לא היה מוכן, והשפע שנכנס לתוכו בכח — מערב בפסלת. עוגה שרופה מבחוץ ונינה מבפנים. הבצק לא אפה כראוי. כך האדם שחפז — השפע לא "נכנס" בו כראוי. וכן מבאר האדמו"ר הצמח צדק בספר אור התורה על פסוקנו, ש"לא ינקה" הולך על שלמות הקבלה עצמה, ולא רק על הענש שאחריה. והעצב האמתי: האדם שחפז מרגיש זה בעצמו. יש לו כסף, אבל אין לו מנוחה. יש לו הצלחה, אבל אין לו שלמות. כי הכלי שלו — הוא עצמו — לא גדל לכדי זה.

Q: מה עושה יונגערמאן ששומע בתוכו קול שאומר לו לזרז ולקצר תהליכים?

הרב לנדאו משיב: יונגערמאן, אם אתה קורא שורות אלו — אתה יודע את הלחץ. אתה רואה חברים ש"כבר הגיעו", ואתה עדין בונה. אתה שומע קול בתוכך שאומר: "תזרז. תקצר תהליכים. תעשה משהו." הקול הזה — איננו אמת. העבודה בפעל היא לפתח את מדת הבטחון. להאמין שיש סדר אלקי, שיש זמן נכון לכל דבר, ושהחיפזון עצמו — כפי שמבאר רבנו הזקן באגרת הקדש — הוא סימן פגימה בבטחון. למקד את הכחות בבנין העצמי — בלמוד תורה, בתקון המדות, בהכנת הנפש — מתוך ידיעה שזו היא הדרך האמתית להכיל ברכה שלמה ובת קימא. אל תרים את החם. הנח לעוגה לאפות. סיום וכעת הפך את הפסוק: "איש אמונות רבברכות". דוקא "איש אמונות" — מי שמאמין בסדר האלקי ואינו מנסה לדחק את הקץ — הוא זה שזוכה ל"רב ברכות". לא מעט ברכות, אלא רב ברכות.