בענין כח הבחירה וקבלת עול מלכות שמים

פתיחה שאלה פשוטה, אך היא נוגעת עד תהום הנשמה: מהו כח אמיתי? תחשוב על אדם עשיר ובעל יכולת. הוא יכול לספק לאשתו בית, כסף, ביטחון — הכל. הוא יכול לומר את המילים הנכונות, לעשות את המחוות הנכונות. אבל דבר אחד הוא אינו יכול לקנות: את בחירתה להיות איתו. ואם היא נשארת רק מפני שאין לה ברירה — האם יש כאן ממש? האם זוהי אהבה? האם זהו קשר? דווקא כשיש לה את הכח המלא לעזוב — ובכל זאת היא בוחרת להישאר — רק אז יש לבחירתה ערך אמיתי ואינסופי.

תנועה ראשונה: אין מלך בלא עם הזוהר הקדוש אומר דבר יסודי: "אין מלך בלא עם". הכתר, הארמון, הצבא — כל אלה הם רק לבושים חיצוניים. מהות המלכות אינה תכונה עצמית של המלך; היא נוצרת ומתגלה על ידי קבלת העם את מלכותו. לשון הזוהר מדויקת: העם הוא הפועל את המלכות. בלעדי קבלתם — אין מלך, אין מלכות. הכתר יכול להיות, אבל הוא ריק. וכאן עולה הקושיא החריפה ביותר מגמרא מפורשת בשבת: "כפה עליהם הר כגיגית" — הקב"ה עצמו כפה על ישראל את התורה. אם כן, היכן הבחירה? היכן ה"אין מלך בלא עם"? אם התורה ניתנה בכפיה — מה שוויה? אומרת הגמרא עצמה שם, שמכאן קושי גדול: קבלה בכפיה מחלישה את תוקף ההתחייבות. ועונה: "הדור קבלוה בימי אחשורוש" — הקבלה האמיתית, העמוקה, היתה בימי פורים. שם לא היה הר, לא היה רעש, לא היתה שום לחץ חיצוני — ודווקא שם בחרו ישראל, מרצון פנימי טהור, לקבל את מלכות שמים. זוהי הקבלה שנחשבת. לא הכפיה — אלא הבחירה.

תנועה שניה: הכח האמיתי שאנחנו נותנים כאן נכנס החידוש: הקב"ה הוא כל יכול. היה יכול לברוא עולם של מלאכים, שיצייתו לו בשלמות, ללא שאלות, ללא ספקות, ללא בחירה. אבל הוא בחר לברוא עולם עם בחירה חפשית. ובחר דווקא ביהודי, "כי בחר ה' בציון" — עם שיכול, בכל רגע, לבחור אחרת. מדוע? כי תכלית הכוונה, כמו שכתוב במאמר "באתי לגני" , היא "דירה בתחתונים" — שהאלוקות תשכון דווקא כאן למטה, בעולם של חומר ובחירה וספק. ודירה זו אינה נבנית על ידי כפיה מלמעלה. היא נבנית על ידי אתערותא דלתתא — התעוררות מלמטה, על ידי הבחירה החופשית של יהודי למטה. כותב בעל התניא באגרת הקודש: יש ענין מיוחד ועצום בעבודה הבאה "מלמטה למעלה". ודווקא משום שיש לנו את הכח לעזוב — בחירתנו להישאר היא זו שבונה את המלכות. הרי זה הפוך ממה שאנחנו חושבים על "כח". כח אינו מה שאתה יכול לקחת. כח אמיתי הוא מה שמישהו נותן לך בחופשיות. וה' "מבקש" מאיתנו, כביכול, את הכח הזה — את בחירתנו.