בענין כח התשוקה

נקודה למעשה

הפעם הבאה שתגובתה תיראה לך "מוגזמת" — עצור. לפני שאתה פותח פה להסביר, שאל את עצמך שאלה אחת: מה היא מפחדת לאבד עכשיו? וענה לה על הפחד — לא על הטענה.

Questions and answers

Q: מה מלמד הפסוק "ואל אישך תשוקתך" ליונגערמאן שאינו מבין מדוע אשתו מגיבה בעוצמה?

הרב לנדאו משיב: אלהאשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואלאישך תשוקתך והוא ימשלבך (בראשית ג׳, ט״ז) פתיחה פוגש אותי יונגערמאן לפני זמן, עיניו מלאות תמיהה כנה. "רבי," הוא אומר, "אינני מבין. כל פעם שאנחנו מדברים על דבר מסוים, היא מגיבה בצורה כה עזה, כה בלתי מאוזנת. ניסיתי להסביר, ניסיתי להרגיע, ניסיתי לתקן — אבל כלום לא עוזר. מה קורה כאן?" הוא לא שואל בזלזול. הוא שואל ביגון. והשאלה שלו, ידידי, היא שאלה אמיתית הראויה לתשובה אמיתית.

Q: האם "ואל אישך תשוקתך" מתאר פגם ועונש, או את מהותה של האשה כמקבל?

הרב לנדאו משיב: כתוב בפרשת בראשית: "ואל אישך תשוקתך". הפסוק הזה נאמר לאשה. אנחנו רגילים לקרוא אותו כתיאור של תוצאה, אולי עונש, אולי מצב שנוצר לאחר החטא. אבל יש להתבונן בעומק: התורה אינה מתארת כאן פגם. התורה מגדירה כאן מהות. הנוקבא, בלשון חז"ל ובלשון הזוהר הקדוש, היא בבחינת "מקבל". כל מבנה הנפשי-רוחני מכוון לקבל — לקבל אור, לקבל קשר, לקבל חיבור. אין זו חולשה, אין זה חסרון. זהו תפקיד רוחני נעלה: להיות הכלי שבתוכו מתגלה האור. ה"תשוקה" שנאמרה בפסוק היא ביטוי לאותה כמיהה יסודית לקשר ולחיבור, שהיא עצם בנינה. בדיוק כפי שמסביר בעל התניא, כי בחינת המקבל אינה רק תפקיד אלא צורה נפשית שלמה בפני עצמה.

Q: מדוע תגובה שנראית כ"שיגעון" היא בעצם תשוקה ביגון?

הרב לנדאו משיב: וכאן בדיוק נמצא החידוש שאנחנו צריכים. כאשר האשה מרגישה שהקשר יציב, שהיא מוחזקת, שיש לה בטחון ביחסים — אז התשוקה שבתוכה מתגלה בצורתה הנעלית: אהבה חמה, נאמנות עמוקה, חיות בבית. אבל ברגע שהכלי נסדק, ברגע שהיא חשה ריחוק או ערעור — אותו כח עצמו, אותה תשוקה קדושה, יוצאת מן הכלים. והיא מתגלה אז כפחד, כבהלה, כתגובה שנראית לאיש "מוגזמת" ואפילו "חסרת פרופורציה". שאל את עצמך: מה היא מרגישה? היא אינה "מגזימה". היא מפחדת. פוחדת מניתוק. פוחדת מריחוק. פוחדת מאיבוד עוגן. הביטויים הרגשיים העזים שלה אינם ניפוח של עניין קטן — הם זעקת נפש של מקבל שחש כי מקור האור שלו מתרחק. כאשר מבינים זאת, כל התמונה משתנה.

Q: מדוע תפקיד הבעל מול תגובה עזה של אשתו אינו לתקן אלא להחזיק?

הרב לנדאו משיב: ומכאן ישירות אליך, ידידי. כאשר אתה עומד מול תגובה עזה של אשתך, הנטייה הטבעית היא לנסות "לתקן": להסביר, להוכיח שאין סיבה לדאגה, לפרק את הבעיה לרכיבים לוגיים. אבל בדיוק בזה אתה מחמיץ את הנקודה. היא לא צריכה הסבר. היא צריכה בטחון. תפקידך אינו לרפא ואינו לאבחן. תפקידך הוא להיות ה"משפיע" — לבנות כלי יציב ואיתן של אמון וקרבה, שבתוכו התשוקה שלה יכולה לנוח ולהאיר. חז"ל אמרו: "זכו — שכינה ביניהם". השכינה שורה בבית שבו יש חיבור של אמת. ואתה הוא שבונה את ה"כלי" לאותה שכינה, על ידי כך שאתה מחזיק אותה — לא מתקן אותה. סיום — הנמשל הגדול אין זה ענין פרטי בלבד. הקשר בין איש לאשה הוא משל לקשר הגדול שבין הקב"ה לכנסת ישראל.

Q: מה לשאול את עצמך כשתגובת האשה נראית לך מוגזמת?

הרב לנדאו משיב: הפעם הבאה שתגובתה תיראה לך "מוגזמת" — עצור. לפני שאתה פותח פה להסביר, שאל את עצמך שאלה אחת: מה היא מפחדת לאבד עכשיו? וענה לה על הפחד — לא על הטענה.