בענין כח המחצית
זה יתנו כלהעבר עלהפקדים מחצית השקל וגו' (שמות ל׳, י״ג)
פתיחה "זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל" — ולא שקל שלם. ותמוה: וכי יש חסרון אצל הקב"ה, שאינו יכול לצוות על שקל שלם? והרי מפורש בפסוק עצמו — "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" — כל אחד נותן אותו הסכום, אפילו אם יכול לתת פי מאה. מדוע דוקא חצי?
ביאור יש לומר שה"מחצית" אינה מקרית, אלא הוראה מכוונת ויסודית בתורה. התורה אומרת לאדם בצורה מפורשת: אתה, מצד עצמך, אינך שלם. לא מפני שפגמת, לא מפני שחטאת — אלא מפני שכך נוצרת, וכך מיועד שתחיה. האדם הבודד, כל כמה שהוא גדול בתורה, עשיר בנכסים, חכם בדעת — הוא רק חצי. ואין זה גנאי. זהו ה"פיצ'ר", לא ה"באג". השלמות האמיתית אינה מושגת כשאדם מגדיל את עצמו לכדי שלם בכוחות עצמו — אלא כשהוא נותן את חציו ומקבל את חצי חבירו, ובכך נוצר דבר חדש לגמרי: שלמות הכלל. וכעין זה מצינו בכמה מקומות: "לא טוב היות האדם לבדו" — לא אמר הכתוב שהאדם רע, אלא שהיחידות עצמה היא בעיה. וכן כתב בקהלת: "טובים השנים מן האחד" — לא שהאחד הוא כלום, אלא שהשניים יחד מגיעים למקום שהאחד לבדו לעולם לא יגיע. וכן צרכינן מנין לדבר שבקדושה — כי היחיד, ולו יהיה גדול הדור, אינו "עדה" בפני עצמו.
הערה — כחו של המן כנגד זה בא המן הרשע, ומציג אנטיתזה מושלמת. "עשרת אלפים ככר כסף" — סכום אדיר, שלם, מרוכז בידיים אחדות. כח אינדיבידואלי בשיאו. ומה רצה לקנות בו? את מחיית כל ישראל. ואמרו חז"ל במסכת מגילה: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל — לפיכך הקדים שקליהן לשקליו." כלומר: שקלי ישראל — חצאי השקל שנתנו ישראל — קדמו ובטלו את שקלי המן. לא מפני שהיו גדולים יותר בערכם, אלא מפני שהכח שלהם אחר לגמרי מהכח של המן.
ביאור העומק המן נשא כסף רב — אבל היה לבד. שקל שלם, מנותק, ריכוז של כח בנקודה אחת. ישראל נתנו חצאי שקלים — אבל יחד. חצי אחר חצי אחר חצי, מכל קצוות ישראל, מן הגדול ועד הקטן, מן העשיר ועד הדל. וכשחצאים מתחברים יחד — נוצר מעגל. מעגל שאין לו נקודת תורפה, שאין בו "לבד", שאין בו מי שאפשר לשבור אותו בבת אחת. ועל יסוד זה כתב רבינו הזקן בתניא שכל ישראל הם "כגוף אחד ממש" — לא כמשל ודמיון בלבד, אלא כמציאות רוחנית ממשית. כשם שאבר אחד בגוף אינו "שלם" בפני עצמו, כך כל אחד מישראל אינו אלא חצי — אך בהתחברם נוצר גוף אחד, חי ושלם.
נקודה למעשה
יונגערמאן, אתה יודע את התחושה הזאת — הלחץ הפנימי להיות "שלם" לבד. תלמיד חכם מספיק, פרנסה מסודרת, אבא מושלם, חסיד בשלמות. וכשלא מצליח — הבושה, הצמצום, ה"אני לא מספיק." אבל התורה אומרת: אינך אמור להיות שלם לבד. אתה חצי — ובמכוון. הכח שלך אינו בכך שתגדל עד שתמלא את כל המקום, אלא בכך שתתן את חציך ותחפש את חצי חבירך. לך לתפילה בציבור. לך לשיעור. תן לאחר, תקבל מאחר. צור את המעגל. כי המן בא עם עשרת אלפים ככר כסף — שלם, עצום, בטוח בעצמו. ונפל. וישראל נתנו חצאים — ונצחו. לא למרות ה"חצי" שבהם. בזכות ה"חצי" שבהם.
Questions and answers
Q: מדוע ציוותה התורה "מחצית השקל" ולא שקל שלם?
הרב לנדאו משיב: זה יתנו כלהעבר עלהפקדים מחצית השקל וגו' (שמות ל׳, י״ג) פתיחה "זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל" — ולא שקל שלם. ותמוה: וכי יש חסרון אצל הקב"ה, שאינו יכול לצוות על שקל שלם? והרי מפורש בפסוק עצמו — "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" — כל אחד נותן אותו הסכום, אפילו אם יכול לתת פי מאה. מדוע דוקא חצי? ביאור יש לומר שה"מחצית" אינה מקרית, אלא הוראה מכוונת ויסודית בתורה. התורה אומרת לאדם בצורה מפורשת: אתה, מצד עצמך, אינך שלם. לא מפני שפגמת, לא מפני שחטאת — אלא מפני שכך נוצרת, וכך מיועד שתחיה. האדם הבודד, כל כמה שהוא גדול בתורה, עשיר בנכסים, חכם בדעת — הוא רק חצי. ואין זה גנאי. זהו ה"פיצ'ר", לא ה"באג".
Q: וכי יש חסרון אצל הקב"ה שאינו יכול לצוות על שקל שלם?
הרב לנדאו משיב: ותמוה: וכי יש חסרון אצל הקב"ה, שאינו יכול לצוות על שקל שלם?
Q: מה פירוש "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" במחצית השקל?
הרב לנדאו משיב: והרי מפורש בפסוק עצמו — "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" — כל אחד נותן אותו הסכום, אפילו אם יכול לתת פי מאה.
Q: האם ה"מחצית" במחצית השקל היא מקרית?
הרב לנדאו משיב: ביאור יש לומר שה"מחצית" אינה מקרית, אלא הוראה מכוונת ויסודית בתורה.
Q: מה לעשות עם הלחץ הפנימי להיות "שלם" לבד?
הרב לנדאו משיב: יונגערמאן, אתה יודע את התחושה הזאת — הלחץ הפנימי להיות "שלם" לבד. תלמיד חכם מספיק, פרנסה מסודרת, אבא מושלם, חסיד בשלמות. וכשלא מצליח — הבושה, הצמצום, ה"אני לא מספיק." אבל התורה אומרת: אינך אמור להיות שלם לבד. אתה חצי — ובמכוון. הכח שלך אינו בכך שתגדל עד שתמלא את כל המקום, אלא בכך שתתן את חציך ותחפש את חצי חבירך. לך לתפילה בציבור. לך לשיעור. תן לאחר, תקבל מאחר. צור את המעגל. כי המן בא עם עשרת אלפים ככר כסף — שלם, עצום, בטוח בעצמו. ונפל. וישראל נתנו חצאים — ונצחו. לא למרות ה"חצי" שבהם. בזכות ה"חצי" שבהם.