בענין שבת מעין עולם הבא
פתיחה אמרו חז"ל: "שבת אחד מששים בעולם הבא." ופשוט הוא שאין הכוונה לגמול בעלמא, כאילו שכר השבת הוא חלק מששים מן הנייח העתיד — אלא שמהותה של השבת, איכותה הפנימית, היא ממין אותה מציאות רוחנית שתתגלה לנשמות לעתיד לבוא. אחד מששים — טעימה. לא תיאור, טעימה. וטעימה היא מן האוכל עצמו. אם כן, שואל הלב יהודי שלך — שלי — שאלה פשוטה ולא נוחה:
הקושיא אם שבת היא מעין עולם הבא, ועולם הבא הוא גן עדן, מדוע יש יהודים שומרי שבת ואף אברכים בני תורה, שחווים את שעות השבת לא כעונג אלא כריקנות? שעות ארוכות. עייפות ששמה לה מסיכה של מנוחה. שעמום שמתבייש להגיד את שמו. ולפעמים — מתח שקט, כמין לחץ בלתי מוגדר. כיצד ייתכן שטעימה מגן עדן תרגיש כל כך רחוקה מגן עדן?
הביאור — גן עדן וגיהנם אינם שני מקומות כאן נכנסת תורת החסידות ומחדשת דבר שמשנה את כל התמונה. בעל התניא כותב באגרת התשובה שגן עדן וגיהנם אינם שני מקומות נפרדים. הם אותה מציאות: גילוי אור אלוקי. הצדיקים נהנים מזיו השכינה — כי הם כלים לאותו אור, ומקבלים אותו בפנימיות. הרשעים — אותו אור בדיוק — שורף אותם, כי הנפש שאינה בנויה לכך, שחיה כל חייה מן ההסחות ומן החיצוניות, אינה יכולה לשאת את האור עצמו. לא האור שונה — המקבל שונה. הכלי קובע את החוויה.
ההשלכה לשבת ועכשיו תבין מה עושה השבת. שבת, בהיותה "יום שכולו שבת", מסירה את המסכים. אין מלאכה, אין עסקים, אין מסך ואין טלפון ואין את אותה מנגינת הרקע האינסופית של ימות השבוע. האדם נותר — עם עצמו. ועם האור האלוקי שמאיר ביתר שאת ביום הזה. זו בדיוק אותה מציאות של עולם הבא — רק במינון מדוד. אחד מששים. ובכן, השאלה הגדולה אינה "מה יש בשבת" — אלא "מי אתה כשאין לאן לברוח."
הערה — השבת כבחינה מכאן אנו מגיעים לחידוש שיש בו גם חיזוק וגם זעזוע עדין: התחושה שלך בשבת היא מדד מדויק. אם השבת שלך נוחה, שקטה, מלאה — זה אינו מקרה. זה אומר שהנשמה שלך מסוגלת לשבת עם עצמה, לשבת עם האור. ואם השבת מרגישה ארוכה, קשה, כמו עול — אל תמהר לאשים את השבת. זה אינו "כישלון של שבת." זה איתות של הנשמה: הכלי שלי עדיין תלוי יותר מדי בחיצוניות. הוא זקוק לרעש כדי להרגיש חי. ואיתות זה — הוא מתנה. אבחון שבועי. חינם.
נקודה למעשה
אז מה עושים עם זה? לא ייאוש. לא שינוי של השבת — שינוי של ששת ימי המעשה. אם השבת מגלה שהכלי אינו מוכן לקבל את האור, העבודה היא לזכך את הכלי בימות החול. להוסיף עוד רגע של תפילה בכוונה. להקדיש עוד רגע של לימוד פנימי. לשים לב מה ממלא את השעות הפנויות — ומה ממלא את הפנימיות. השבת מורה לנו על מה לעבוד. וכך, שבת אחרי שבת, ממשיך הכלי להיבנות — עד שיום אחד, אחד מששים יהפוך לשישים מששים, ו"שבת" תחוש כשמה — מנוחה שלמה, עונג אמיתי, מעין עולם הבא.
Questions and answers
Q: אם השבת היא "אחד מששים בעולם הבא", מה שואל הלב היהודי?
הרב לנדאו משיב: פתיחה אמרו חז"ל: "שבת אחד מששים בעולם הבא." ופשוט הוא שאין הכוונה לגמול בעלמא, כאילו שכר השבת הוא חלק מששים מן הנייח העתיד — אלא שמהותה של השבת, איכותה הפנימית, היא ממין אותה מציאות רוחנית שתתגלה לנשמות לעתיד לבוא. אחד מששים — טעימה. לא תיאור, טעימה. וטעימה היא מן האוכל עצמו. אם כן, שואל הלב יהודי שלך — שלי — שאלה פשוטה ולא נוחה: הקושיא אם שבת היא מעין עולם הבא, ועולם הבא הוא גן עדן, מדוע יש יהודים שומרי שבת ואף אברכים בני תורה, שחווים את שעות השבת לא כעונג אלא כריקנות? שעות ארוכות. עייפות ששמה לה מסיכה של מנוחה. שעמום שמתבייש להגיד את שמו. ולפעמים — מתח שקט, כמין לחץ בלתי מוגדר. כיצד ייתכן שטעימה מגן עדן תרגיש כל כך רחוקה מגן עדן?
Q: מה פירוש מאמר חז"ל "שבת אחד מששים בעולם הבא"?
הרב לנדאו משיב: פתיחה אמרו חז"ל: "שבת אחד מששים בעולם הבא." ופשוט הוא שאין הכוונה לגמול בעלמא, כאילו שכר השבת הוא חלק מששים מן הנייח העתיד — אלא שמהותה של השבת, איכותה הפנימית, היא ממין אותה מציאות רוחנית שתתגלה לנשמות לעתיד לבוא.
Q: מדוע יש שומרי שבת ואברכים שחווים את השבת כריקנות ולא כעונג?
הרב לנדאו משיב: אם כן, שואל הלב יהודי שלך — שלי — שאלה פשוטה ולא נוחה: הקושיא אם שבת היא מעין עולם הבא, ועולם הבא הוא גן עדן, מדוע יש יהודים שומרי שבת ואף אברכים בני תורה, שחווים את שעות השבת לא כעונג אלא כריקנות?
Q: כיצד ייתכן שטעימה מגן עדן תרגיש כל כך רחוקה מגן עדן?
הרב לנדאו משיב: כיצד ייתכן שטעימה מגן עדן תרגיש כל כך רחוקה מגן עדן?
Q: מה לעשות אם השבת מרגישה ריקה?
הרב לנדאו משיב: אז מה עושים עם זה? לא ייאוש. לא שינוי של השבת — שינוי של ששת ימי המעשה. אם השבת מגלה שהכלי אינו מוכן לקבל את האור, העבודה היא לזכך את הכלי בימות החול. להוסיף עוד רגע של תפילה בכוונה. להקדיש עוד רגע של לימוד פנימי. לשים לב מה ממלא את השעות הפנויות — ומה ממלא את הפנימיות. השבת מורה לנו על מה לעבוד. וכך, שבת אחרי שבת, ממשיך הכלי להיבנות — עד שיום אחד, אחד מששים יהפוך לשישים מששים, ו"שבת" תחוש כשמה — מנוחה שלמה, עונג אמיתי, מעין עולם הבא.