Rivnitz Donate

Draft edition

By Rabbi Shalom Landau.

בענין שבת היא יציאת מצרים

פתיחה בקידוש ליל שבת אנו אומרים שתי תכליות בנשימה אחת: "זכר למעשה בראשית" ו"זכר ליציאת מצרים". והדבר צריך ביאור. שבת קדמה למצרים בהרבה — היא נבנתה לתוך בנין העולם עצמו. ומה ענין יציאת מצרים כאן? מה מוסיפה הגאולה ההיסטורית ההיא על ענין השבת שהוא קדמון ממנה? אלא שיש כאן רמז עמוק. שבת אינה רק "זוכרת" את יציאת מצרים — שבת היא יציאת מצרים. מדי שבוע בשבתו.

מהו מצרים? מצרים אינה רק ארץ וזמן. היא מצב נפשי. בליקוטי תורה מבואר שמצרים הוא לשון מיצר — גבול, צמצום, דוחק. "מצרים" הוא כל מקום שבו הנפש חשה לחוצה, כבולה, משועבדת. הגבול אינו רק גיאוגרפי; הוא תודעתי. כשאדם חי בתוך "מצרים" הנפשית שלו, הוא חי בתוך הכרה של עבד — שכל ערכו הוא בכמה הוא מספיק, כמה הוא מייצר, כמה הוא שווה לפרעה שלו. ולכן, אחי — שאל את עצמך בכנות: מתי בפעם האחרונה הרגשת שאתה חופשי? לא "גמרתי את הרשימה" ולא "סיימתי את הפרויקט" — אלא חופשי, מתוך תוך, בלי ש"עוד דבר אחד" רודף אחריך?

פרעה הפנימי יצאנו ממצרים — אבל מצרים לא יצאה מאיתנו. הפרעה של ימינו אינו לובש כתר מצרי. הוא מתחפש ל"פרודוקטיביות". הוא לוחש: "עוד דבר אחד ואגמור." הוא גורם לך להרגיש שאם לא תספיק — אתה כשלת. הוא קובע את זהותך לפי תפוקתך. זוהי עבדות בלבוש של הצלחה. ועל זה נאמר בגמרא: "כי לי בני ישראל עבדים" — ולא עבדים לעבדים. הכרזה זו אינה רק עניין הלכתי. היא הגדרת מציאות: אתה שייך לה', ולא לפרעה שלך, לא לבוס שלך ולא לשאיפותיך שלך הבלתי-נשבעות. אבל ידיעה לבדה אינה מספיקה. צריך מנגנון. צריך פעולה שתממש את הידיעה מדי שבוע.

העצירה היא יציאת מצרים וזהו החידוש: השביתה בשבת אינה זיכרון של חירות — היא פעולת החירות עצמה. כשאתה עוצר ביום השישי עם שקיעת החמה ואומר "די" — לא בגלל שגמרת, לא בגלל שהכל סודר, אלא בגלל שהגיעה שבת — אתה מכריז הכרזה מהפכנית: אני אינני מוגדר על-ידי מה שאני מספיק. אני בן חורין. בזה בדיוק שבת היא "זכר ליציאת מצרים". לא זיכרון גרידא של אירוע שהיה ועבר, אלא — על דרך שמבואר בחסידות שכל ענין שבתורה צריך להתקיים ב"עולם, שנה, נפש" — יציאת מצרים ממשית, המתרחשת בנפשך, השבוע, עכשיו. השביתה ממלאכה אינה בטלה ואינה עצלות. היא הסרת עול המלאכה כדי לקבל עול מלכות שמים בשלימות. אתה אינך עוצר מפני שאין לך מה לעשות. אתה עוצר מפני שאתה בן חורין, ובן חורין קובע מתי לעצור.

סיום שבת קודש היא ההזדמנות השבועית לצאת מהמצרים שלך — מהמיצר, מהדוחק, מהצעקה הפנימית של "עוד לא מספיק". היא אינה אוסף של מגבלות שנכפו עליך. היא מעשה גבורה שאתה עושה בעצמך, בכל שבוע מחדש. עצור. נשום. הדלק נרות, אמור קידוש — ודע שבאותה רגע, ממש באותה רגע, אתה יוצא ממצרים.

נקודה למעשה

עם כניסת שבת השבוע — עצור רגע לפני הקידוש, הביט בנרות, ואמור בלבך בשקט: "עכשיו אני בן חורין." לא מחר, לא אחרי שיסתדר. עכשיו.

Questions and answers

Q: מדוע בקידוש ליל שבת אומרים גם "זכר למעשה בראשית" וגם "זכר ליציאת מצרים"?

הרב לנדאו משיב: פתיחה בקידוש ליל שבת אנו אומרים שתי תכליות בנשימה אחת: "זכר למעשה בראשית" ו"זכר ליציאת מצרים". והדבר צריך ביאור. שבת קדמה למצרים בהרבה — היא נבנתה לתוך בנין העולם עצמו. ומה ענין יציאת מצרים כאן? מה מוסיפה הגאולה ההיסטורית ההיא על ענין השבת שהוא קדמון ממנה? אלא שיש כאן רמז עמוק. שבת אינה רק "זוכרת" את יציאת מצרים — שבת היא יציאת מצרים. מדי שבוע בשבתו. מהו מצרים? מצרים אינה רק ארץ וזמן. היא מצב נפשי. בליקוטי תורה מבואר שמצרים הוא לשון מיצר — גבול, צמצום, דוחק. "מצרים" הוא כל מקום שבו הנפש חשה לחוצה, כבולה, משועבדת. הגבול אינו רק גיאוגרפי; הוא תודעתי.

Q: האם השבת קדמה ליציאת מצרים?

הרב לנדאו משיב: שבת קדמה למצרים בהרבה — היא נבנתה לתוך בנין העולם עצמו.

Q: מה מוסיפה יציאת מצרים על ענין השבת שקדמה לה?

הרב לנדאו משיב: מה מוסיפה הגאולה ההיסטורית ההיא על ענין השבת שהוא קדמון ממנה?

Q: מה הפירוש ששבת אינה רק זוכרת את יציאת מצרים אלא היא יציאת מצרים?

הרב לנדאו משיב: שבת אינה רק "זוכרת" את יציאת מצרים — שבת היא יציאת מצרים.

Q: מה כדאי לומר בלב לפני הקידוש בליל שבת?

הרב לנדאו משיב: עם כניסת שבת השבוע — עצור רגע לפני הקידוש, הביט בנרות, ואמור בלבך בשקט: "עכשיו אני בן חורין." לא מחר, לא אחרי שיסתדר. עכשיו.

Follow us on Facebook