בענין חותם דזאת חנוכה

פתיחה "זאת חנוכה" – לשון זאת, לשון גילוי מוחשי, לשון אצבע מורה. מה ראו לקרוא ליום השמיני של חנוכה בשם המורה על גילוי? הלא כל ימי החנוכה אורם של הנרות גדל והולך – מה נשתנה היום הזה משאר הימים? ועוד יש לדייק: נקרא יום זה "חותם" חנוכה. וידוע שחותמו של הקב"ה – אמת. אך ענינו של חותם אינו לברוא דבר חדש, אלא לקבע ולאמת את שנכתב. הרי שב"זאת חנוכה" אין עבודה חדשה – ישנה פעולה אחרת לגמרי.

ביאור א' – שמונה: מה שלמעלה מן הטבע יסוד ידוע הוא בחסידות, ומבואר בכמה מקומות, כי המספר שבעה מסמל את מסגרת הטבע: שבעת ימי הבנין, שבעת צבעי הקשת, שבעת ימי השבוע. שבעה הוא מנין הסדר והשתלשלות, סדר עולם שנברא ונמשך בו. שמונה, לעומת זאת, הוא מה שמעבר לגדר זה. מילה – ביום השמיני. שמיני עצרת – יום שמיני ונפרד, שכולו קשר עצמי, בלי טעם ובלי חשבון. כך גם חנוכה: הנס כולו אינו אלא פריצת הטבע, שמן שדולק שמונה ימים, גילוי אור שאין לו מקום בחשבון הטבעי. וביום השמיני – גילוי זה מגיע לשלימותו המוחלטת.

ביאור ב' – אור וכלי: מה קורה כשהאור שלם הקדמה פשוטה: בכל עניני קדושה ישנו אור וישנו כלי. הכלי הוא מה שמחזיק את האור, ומה שמאפשר לו להתגלות בעולם המעשי. בדרך כלל, סדר העבודה הוא כך: האדם בונה כלים – על ידי תפילתו, בקשתו, מאמץ לבו – וכשהכלים מוכנים, האור ממלא אותם. כך בששת ימי חנוכה הראשונים: אנו מוסיפים נר בכל יום, בונים ומגדילים, מתפללים ומבקשים. עבודת הבנין בידינו, ואנו נושאים אותה בכבוד. אך מה קורה כאשר האור עצמו מגיע לשלימות שאין למעלה הימנה? כאן החידוש.

החידוש המרכזי – והאור יפעל פעולתו כשהאור שלם – אין צורך בדבר נוסף. ביום השמיני, שלימות האור כה עצומה עד שהוא פועל מעצמו, הוא אינו ממתין עוד לכלי מוכן – הוא מסייע לברוא את הכלי בעצמו. עבודתנו ב"זאת חנוכה" אינה עוד עבודה של בנין ויצירה, אלא עבודה של הנחה והתמסרות. "הנח לאור לעשות את שלו." וכאן נוגעים בעצב הרגיש ביותר: ישנן בקשות שאדם חושש לבטא. לא מפני שאינן חשובות – אלא מפני שחשובות מדי. מפני שכואבות מדי. מפני שנראות גדולות מדי, או כי ה"ניסוח" נראה בלתי אפשרי. הבקשה שלא נאמרה בקול, שלא עלתה לדיבור מסודר, שנשמרת בפינה פנימית ושקטה של הלב. יד, את הבקשה הזו – ב"זאת חנוכה" היא היא החומר הגלם שיש להציג בפני האור. אין צורך לנסח. אין צורך "לגייס" את הלב בכוח. צריך רק לגלות – לפתוח את אותה פינה פנימית ולעמוד שם, בשקט, מול שמונת הנרות הדולקים. ומשם – לסמוך. "והאור יפעל פעולתו."