בענין החיות הנמשך מהשליחות

א. הקושיא שבלב יש יונגערמאן — ואתה מכיר אותו, אולי אתה הוא — שקם בבוקר ועושה את הכל. מתפלל, לומד, עושה חסד. מחנך ילדיו, מתנהג ביושר בעסקיו. ומה הוא מרגיש? שטומפ. תשוש. כאילו מפתח שמסתובב בתוך המנעול, אבל המנעול לא נפתח. הקושיא היא לא קטנה. הוא עושה את כל מה שצריך לעשות, ובכל זאת אין חיות. אין אותה שמחה פנימית, אותו אור שאמור להאיר מבפנים. האם הבעיה בו? האם העבודה עצמה אינה מספיקה?

ב. "איש על דגלו" — אמת אלוקית עתיקה הפסוק אומר: "איש על דגלו באתת לבית אבתם". כל שבט — דגלו שלו. כל בית אב — אותותיו שלו. לא שבט אחד לכולם, ולא דגל משותף לכל ישראל. כל אחד — מקומו הפרטי. זו אינה המצאה של ימינו. זוהי אמת אלוקית עתיקה, שהיא יסוד תורת הבעל שם טוב: להכיר בהשגחה פרטית שמכוונת כל אחד — מקומו, זמנו, כישרונותיו — לצורך שליחותו הפרטית בעולם. לכל נשמה יש שליחות ייחודית שלשמה ירדה לעולם, ועבורה נוצרה . כתב אדמו"ר הזקן בתניא, שהנשמה יורדת לעולם הזה לצורך תכלית פרטית, ושכל ירידה היא צורך עליה. אין נשמה שיורדת בלי טעם, בלי שליחות, בלי פונקט מסוים שהיא ורק היא יכולה לממש.

ג. החיות — המזון הספציפי של הנשמה ועכשיו ביאור הדבר: מדוע דווקא השליחות הפרטית מביאה חיות? הנשמה האלוקית, כפי שמבואר בתניא, חפצה בדבקות אמיתית במקורה. וכיצד היא מתחברת למקורה? על ידי מימוש התכלית שלשמה ירדה. כאשר האדם עושה את שלו — את מה שהקב"ה טבע בנפשו כתפקידו — הנשמה מרגישה שהיא בביתה. היא שואבת חיות ממקורה העליון. זוהי שמחה אמיתית, תענוג פנימי, לא מן החיצוניות. אך כשהאדם עושה דברים טובים שאינם שלו — הוא לא שואב מאותו צינור פרטי. הוא כמו אדם שאוכל מזון בריא, אך לא המזון שגופו צריך. הוא ניזון, אך אינו מוצא סיפוק.

ד. ההערה — "תוסיף לימוד" לא תמיד עוזר מכאן נובעת הערה חשובה מאוד, ואמרה בפשטות: כשיהודי מרגיש יובש רוחני ובאים אליו בעצה כללית — "תוסיף שעת לימוד", "תתמסר יותר לחסד", "תתפלל בכוונה רבה יותר" — העצה הזו עלולה לפספס את המטרה. לא מפני שלימוד או חסד הם דברים לא טובים, חס ושלום. אלא מפני שהחיות לא תבוא מכמות גדולה יותר של עבודה, כשעדיין חסר האיכות הפרטי — הקשר לשליחות הספציפית. אצל אחד, השליחות היא בלימוד עמוק, ושם יחיה. אצל אחר, דווקא בעזרה לזולת בגופו, ושם תנצת האש. ואצל שלישי — במסחר ביושר ובהפצת אור בעולם העסקים. כל אחד — דגלו שלו. הפתרון ליובש אינו תמיד "יותר" — אלא לפעמים "אחר". לעבור ממאמץ כמותי לגילוי איכותי.

ה. כיצד מוצאים את השליחות? אל תחכה להתגלות דרמטית מן השמים. השליחות לרוב אינה יורדת ברעש גדול. התבונן: מה עושה לך חיות אמיתית? לא סיפוק של גאווה, לא שכר חיצוני — אלא אותו אור פנימי שמאיר כשאתה עוסק בדבר מסוים. שים לב לכישרונות שהקב"ה נתן לך באופן טבעי. הבחן בנטיות הלב הכשרות שחוזרות אליך שוב ושוב. והתבונן בהזדמנויות שההשגחה הפרטית מזמנת לך — במקום מגוריך, בסביבתך, בעבודתך. אלו הם הרמזים. כתב בהיום יום: כל יהודי הוא עולם מלא. ועולם שלם — יש לו מרכז משלו.

ו. סיום — עצם החיפוש הוא חלק מהעבודה ואם אתה עדיין בחיפוש — דע: עצם החיפוש הוא תפילה עמוקה של הנשמה. כמו שנאמר בשיר השירים: "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה" — הנשמה שואלת את אהובה: איה המרעה שלי? איפה המקום שממנו אני שואבת חיים? חיים מתוך המודעות הזו — שיש לך שליחות פרטית, ייחודית, שאין לה תחליף בעולם — הופכים כל יום להזדמנות. לא כפרס, לא כהבטחה מרוחקת, אלא כתוצאה טבעית של נשמה שמתחילה לממש את עצמה.