בענין נרגן מפריד אלוף
איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז, כ״ח)
פתיחה "נרגן מפריד אלוף." פסוק קצר. חד כסכין. אך קשה: מה ענין הרכלנות לפירוד ה'אלוף'? הלוא הנרגן אינו עושה מעשה, אינו חותם גט, אינו מוציא אשה מביתה — הוא רק מדבר. ומה עוצמה יש בדיבור, עד שהמלך שלמה רואה בו כח של פירוד? אלא שיש כאן שאלה עמוקה מן השאלה הפשוטה, ואנחנו צריכים לרדת אליה.
תנועה ראשונה: הבעיה שאינה בכשלון אלא בתודעה שמע יונגערמאן. אם אתה מתמודד עם קושי בחיי הנישואין — ודרך נסיון מחפש מי שיורה לך איך לעמוד — יש שאלה שאתה צריך לשאול לפני שאתה פותח את פיך לקבל עצה: מהי ה'פנימיות' של אותה עצה? לא שאלה על העבר. לא שאלה על מה שהיה. השאלה היא על ה'עכשיו' של היועץ. כי הבעיה עם קבלת עצת שלום בית ממי שכבר עבר גירושין — אינה שהוא נכשל. כשלון הוא אנושי. כשלון הוא לפעמים שיעור גדול. הבעיה היא שעצם הגירושין הפכו אצלו לאפשרות קיימא. לכלי שיש לו באמתחתו. ה"אם ייקשה מדי" כבר אינו מחשבה שדוחה אותה בשתי ידים — הוא מחשבה שגרה בו, שביקרה, שהצליחה. הגמרא במסכת גיטין מלמדת שהמזבח מוריד דמעות על כל מי שמגרש את אשתו ראשונה. זו לא אגדה — זו הכרזה קוסמית: הפירוד הזה אמור להרעיד אמות ספים. אך מה קורה ליועץ שחי 'אחרי שהדמעות יבשו'? עצתו — ולו המוכנת מלב — נבנית על תשתית של השלמה עם מה שאמור להיות בלתי-אפשרי.
ציר: מהי 'הלחישה הפנימית' של הנרגן? חזרה לפסוק: "נרגן מפריד אלוף." ה'נרגן' — בלשון חכמים — אינו רק מי שמרכל בפה. 'נרגן' הוא אופי. הוא תודעה מתמדת של בקיעה, של 'יש מוצא', של 'לא חייב להישאר'. ה'נרגן' הוא הקול הפנימי שלוחש: "פתח המילוט פתוח." וה'אלוף' — זהו הקשר של קיימא. הברית שאין בה יציאה. "בריתי היתה אתו החיים והשלום" — ברית שמהותה היא אין-אפשרות-פירוד, ומכח אי-האפשרות הזאת ממש — היא 'חיים ושלום'. כשה'נרגן' — הלחישה הפנימית, תודעת ה'אפשרות' — נמצאת אצל היועץ, הוא מפריד את ה'אלוף'. לא בכוונה. לא בזדון. אלא מכח כך שהתודעה הזאת מחדירה ארס לתוך כל עצה שיוצאת ממנו. כמו כלי שיש בו סדק — גם אם תמלא אותו במים הטהורים ביותר, הם ייצאו דרך הסדק.
תנועה שניה: פנימיות העצה ידוע היסוד בחסידות — שאין להסתפק בחיצוניות הדבר, אלא לרדת לפנימיותו. תוכן העצה הוא ה'חיצוניות'. אבל ה'פנימיות' — תודעתו של היועץ בשעת הייעוץ — היא הקובעת. עצה הבוקעת מתוך מי ש'פירוד' הוא כלי קיים ומוכר אצלו — אפילו אם תוכנה חכם ונכון — נושאת בחובה את בית-הגידול של הכניעה. היא עצה של שורד, לא עצה של בונה. ויש הבדל תהומי בין השניים. המבקש עצה בקשיי הנישואין — אל יחפש 'בעל נסיון' כל עצה. יחפש: מי שתודעתו בנויה על קשר של קיימא, על דביקות מוחלטת, על ברית שאין בה פתח מילוט. כי רק מתוך תודעה שכזו יכולה לצמוח עצה של בנין עדי עד.
נקודה למעשה
בטרם תבקש עצה בענין שלום בית — שאל שאלה אחת: האם ה'פירוד' הוא בכלל קיים אצל אותו אדם כ'אפשרות'? אם כן — שמע את לבך, אבל אל תיקח את עצתו. חפש מי שה'לא' על הגירושין שלו אינו כלל בגדר שאלה. שם בלבד תמצא עצה שאינה מורעלת מיסודה.
Questions and answers
Q: מה קשה בפסוק "איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף"?
הרב לנדאו משיב: איש תהפכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז, כ״ח) פתיחה "נרגן מפריד אלוף." פסוק קצר. חד כסכין. אך קשה: מה ענין הרכלנות לפירוד ה'אלוף'? הלוא הנרגן אינו עושה מעשה, אינו חותם גט, אינו מוציא אשה מביתה — הוא רק מדבר. ומה עוצמה יש בדיבור, עד שהמלך שלמה רואה בו כח של פירוד? אלא שיש כאן שאלה עמוקה מן השאלה הפשוטה, ואנחנו צריכים לרדת אליה. תנועה ראשונה: הבעיה שאינה בכשלון אלא בתודעה שמע יונגערמאן. אם אתה מתמודד עם קושי בחיי הנישואין — ודרך נסיון מחפש מי שיורה לך איך לעמוד — יש שאלה שאתה צריך לשאול לפני שאתה פותח את פיך לקבל עצה: מהי ה'פנימיות' של אותה עצה? לא שאלה על העבר. לא שאלה על מה שהיה. השאלה היא על ה'עכשיו' של היועץ.
Q: איך הנרגן מפריד בין קרובים אם הוא אינו עושה מעשה אלא רק מדבר?
הרב לנדאו משיב: הלוא הנרגן אינו עושה מעשה, אינו חותם גט, אינו מוציא אשה מביתה — הוא רק מדבר.
Q: מה עוצמה יש בדיבור עד ששלמה המלך רואה בו כח של פירוד?
הרב לנדאו משיב: ומה עוצמה יש בדיבור, עד שהמלך שלמה רואה בו כח של פירוד?
Q: מהי השאלה העמוקה שמסתתרת מאחורי הפסוק "ונרגן מפריד אלוף"?
הרב לנדאו משיב: אלא שיש כאן שאלה עמוקה מן השאלה הפשוטה, ואנחנו צריכים לרדת אליה.
Q: ממי כדאי לבקש עצה בענין שלום בית?
הרב לנדאו משיב: בטרם תבקש עצה בענין שלום בית — שאל שאלה אחת: האם ה'פירוד' הוא בכלל קיים אצל אותו אדם כ'אפשרות'? אם כן — שמע את לבך, אבל אל תיקח את עצתו. חפש מי שה'לא' על הגירושין שלו אינו כלל בגדר שאלה. שם בלבד תמצא עצה שאינה מורעלת מיסודה.