בענין דברים הנבנים ולא הניתנים
פתיחה יש לך טלפון ביד. אתה גולל. שנייה, שתיים, שלוש — ואם משהו לא תפס אותך מיד, אתה ממשיך הלאה. כך עובד המוח כשהוא מתרגל לקצב הזה. וכך — בלי שתשים לב — אתה מתחיל לצפות שכל דבר יתפוס אותך מיד. נישואין. פרנסה. עבודת ה'. שיהיה טוב, עכשיו, מהר, בלי להמתין. וכשזה לא בא — הקשיא נופלת בכבדות: מדוע העמל כה רב, והפירות כה מאוחרים?
יסוד — צריכין עשיה יש מאמר חז"ל קצר, שלא כולם עוצרים עליו מספיק. בבראשית רבה נאמר: "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה" — החיטים צריכות טחינה, הפשתן צריכה ניפוץ. אבל שים לב לדיוק: לא נאמר שנבראו בצורה חסרה מחמת אונס, או שה' לא "הספיק לגמור". נאמר שנבראו כך — בכוונה. העולם יצא מתחת יד הבורא חסר בכוונה תחילה. והטעם פשוט: כדי שיהיה לך מה לעשות. כדי שתהיה שותף. זה לא פגם בבריאה. זה העיצוב שלה.
הבחנה — ניתן לעומת נבנה כאן הנקודה שצריך לעצור עליה. יש שני סוגי קנין. יש דבר שניתן — delivered, כמו שאומרים היום — ויש דבר שנבנה. וההבדל ביניהם אינו רק בזמן הלקיחה, אלא בעצם הבעלות הפנימית. קח נישואין. נישואין אינם כדור שבולעים פעם אחת. הם פרויקט. לבנה אחר לבנה — שיחה, ויתור, הבנה, שוב שיחה. ואם זה בא מיד, בלי יגיעה, בלי עמל — שאל את עצמך: מה בדיוק קנית? קנית תחושה. לא בנית מציאות. כך גם בעבודת ה'. תפלה שנאמרת בכובד, בלחימה עם הדעת המפוזרת, עם המחשבות הזרות — היא שלך. היא נבנתה בידיך. אבל ה"רגש" הבא בקלות, בלי כלום — אינו שלך. אתה ממשיך הלאה, כמו בגלילה.
חידוש — השמחה אינה בהחזקה, אלא בבניה וכאן החידוש האמיתי. בדרך כלל אנחנו חושבים: השמחה תבוא אחרי שאגיע. אחרי שיהיה לי. אחרי שאסיים. ולכן כל שלב בדרך מרגיש כמו עיכוב. אבל האמת הפוכה. הפסוק אומר: "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך". הברכה — "אשריך" — אינה באכילה. היא ביגיע כפיך. השמחה היא ב"נעשות האדם שבנה את הדבר", לא ב"הדבר שנמצא בידו". כי כשאתה בונה — אתה משתנה. הבית שבנית הוא שלך לא מפני שיש לך נייר בעלות, אלא מפני שיש בו את זיעת המצח שלך, את ההחלטות שלך, את הוויתורים שלך. זה קנין עצמי. ואת זה אי אפשר לקבל מהיד השנייה. ואם בא מיד, ללא יגיעה — לא היה שלך מעולם.
נקודה למעשה
המשנה אומרת: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה". לא נאמר "גמור את המלאכה". נאמר "אל תבטל ממנה". כי התכלית אינה הגמר — התכלית היא שתהיה שם, בתוך המלאכה. שם אתה שותף להקב"ה במעשה בראשית. שם נמצאת הדביקות האמיתית. אז כשאתה עומד בתפלה וזה קשה, כשהשלום בית דורש ממך עוד ועוד, כשהפרנסה מייגעת ואיטית — זכור: זה לא המכשול בדרך. זוהי הדרך עצמה. דברים אמיתיים אינם ניתנים. הם נבנים.
Questions and answers
Q: איך משפיע הרגל הגלילה בטלפון על הציפיות שלנו בנישואין, בפרנסה ובעבודת ה'?
הרב לנדאו משיב: פתיחה יש לך טלפון ביד. אתה גולל. שנייה, שתיים, שלוש — ואם משהו לא תפס אותך מיד, אתה ממשיך הלאה. כך עובד המוח כשהוא מתרגל לקצב הזה. וכך — בלי שתשים לב — אתה מתחיל לצפות שכל דבר יתפוס אותך מיד. נישואין. פרנסה. עבודת ה'. שיהיה טוב, עכשיו, מהר, בלי להמתין. וכשזה לא בא — הקשיא נופלת בכבדות: מדוע העמל כה רב, והפירות כה מאוחרים? יסוד — צריכין עשיה יש מאמר חז"ל קצר, שלא כולם עוצרים עליו מספיק. בבראשית רבה נאמר: "כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשיה" — החיטים צריכות טחינה, הפשתן צריכה ניפוץ. אבל שים לב לדיוק: לא נאמר שנבראו בצורה חסרה מחמת אונס, או שה' לא "הספיק לגמור". נאמר שנבראו כך — בכוונה. העולם יצא מתחת יד הבורא חסר בכוונה תחילה. והטעם פשוט: כדי שיהיה לך מה לעשות.
Q: מה קורה למוח שמתרגל לעבור הלאה אם משהו לא תפס אותו מיד?
הרב לנדאו משיב: שנייה, שתיים, שלוש — ואם משהו לא תפס אותך מיד, אתה ממשיך הלאה.
Q: איך אנחנו מתחילים לצפות בלי לשים לב שכל דבר יתפוס אותנו מיד?
הרב לנדאו משיב: וכך — בלי שתשים לב — אתה מתחיל לצפות שכל דבר יתפוס אותך מיד.
Q: מדוע העמל כה רב והפירות כה מאוחרים?
הרב לנדאו משיב: וכשזה לא בא — הקשיא נופלת בכבדות: מדוע העמל כה רב, והפירות כה מאוחרים?
Q: מה מלמדת המשנה "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה" על התמודדות עם קושי?
הרב לנדאו משיב: המשנה אומרת: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה". לא נאמר "גמור את המלאכה". נאמר "אל תבטל ממנה". כי התכלית אינה הגמר — התכלית היא שתהיה שם, בתוך המלאכה. שם אתה שותף להקב"ה במעשה בראשית. שם נמצאת הדביקות האמיתית. אז כשאתה עומד בתפלה וזה קשה, כשהשלום בית דורש ממך עוד ועוד, כשהפרנסה מייגעת ואיטית — זכור: זה לא המכשול בדרך. זוהי הדרך עצמה. דברים אמיתיים אינם ניתנים. הם נבנים.