בענין הצפון לא זז

Questions and answers

Q: מה ההבדל בין האויל לחכם בפסוק "דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם"?

הרב לנדאו משיב: דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם (משלי י״ב, ט״ו) פתיחה כתוב במשלי: "דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם". הדיוק פשוט: האויל אינו מחסר שכל, אלא מחסר מדידה. הוא מודד את המציאות במה שישר בעיניו. עיניו — כלומר, מה שרואה סביבו, מה שנראה לו שכיח ומקבל. החכם, לעמתו, שומע לעצה — הוא שומע לקול שאינו תלוי במה שנראה לעיניו. שאינו תלוי בכמות הרואים. יפה, אבל מה השורש של ההבדל הזה? על זה באנו לדבר.

Q: אם מיליארד מצפנים יצביעו דרומה, האם הצפון זז?

הרב לנדאו משיב: תאר לך שמחר בבקר, כל מצפן בעולם מצביע דרומה. מילירד מצפנים, כולם — דרומה. השאלה הישירה היא: האם הצפון זז? התשובה, כמובן, היא לא. מילירד מצפנים שבורים אינם משנים את מקומו של הצפון — הם רק מעידים על שבירתם שלהם. הצפון הוא מציאות אוביקטיבית. הוא לא מצביע לפי הסטטיסטיקה. וכך הוא הדבר בנמשל.

Q: מה פירוש "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת" ולמה התורה היא ה"צפון" של המציאות?

הרב לנדאו משיב: אמרו חכמים: "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת". אמת — לא כמושג פילוסופי, אלא כעצם מציאותו יתברך. התורה, שהיא גילוי הרצון העליון בעולם, היא ה"צפון" של המציאות. היא לא זזה. לא עם האקדמיה, לא עם התקשורת, לא עם "דעת הקהל" של הדור. לעמתה — השכל האנושי, הנורמות החברתיות, מה שנראה "שכל ישר" בעיני העולם — אלה הם המצפנים. והמצפנים מועדים להשבר. התניא מלמד בפרק י"ט שהשכל האנושי מגבל לזמן ומקום, מושפע מ"רוח שטות" של העולם הזה. בכל דור הוא לובש צורה חדשה, רק להצביע שוב — דרומה.

Q: למה האויל חושב שהצפון זז כשכל המצפנים סביבו מצביעים לאותו כיוון?

הרב לנדאו משיב: ה"אויל" שבפסוק אינו רשע. הוא סתם — אחד שרואה את כל המצפנים סביביו מצביעים לאותו כוון, ומסקנתו ההגיונית היא: כנראה הצפון זז. הוא לא מרמה את עצמו בכונה — הוא פשוט מודד במדה לא נכונה. הוא מודד בסטטיסטיקה במקום באמת. והנקדה החריפה היא זאת: כמות לא משנה את האיכות. טרוף מרבה — עדין טרוף. אם מילירד בני אדם יאמינו ש"מעלה" נמצא למטה, לא יפל שום אדם לשמים. המציאות אינה משנה את כוונה לפי מנין המאמינים. "אמת מארץ תצמח" — היא צומחת מתוך הקרקע, לא מרב הקולות.

Q: האם צריך להתווכח עם כל מצפן שבור, או לכוון את המצפן שלי?

הרב לנדאו משיב: אחד מן הדברים שחשוב להבין הוא זה: עבודתנו אינה להתוכח עם כל מצפן שבור. אין טעם להתוכח עם מצפן. אין לו אזנים. הוא שבור. החכם שבפסוק "שומע לעצה" — מה היא אותה "עצה"? היא קול התורה והמסורה. היא לא נאמרת בקול רם, לא תמיד. לפעמים היא נשמעת רק כששותקים מרעש ה"רשות הרבים". אבל היא שם, קבועה ויציבה. עבודת החכם היא לודא שהמצפן שלו הוא מכון — לא שהעולם יסכים אתו. זה ענין של כיול, לא של ועדה. נקדה למעשה בפעם הבאה שתרגיש שהעולם מנסה לשכנע אותך שאתה הלא-נורמלי — עצור רגע. שאל שאלה אחת: האם הצפון זז, או שהמצפן שבור? אתה לא צריך לענות לעולם. אתה צריך לבדק את המצפן שלך. אם הוא מכון לתורה — הנחת באה מאליה. לא מן ההסכם של העולם, אלא מן החבור לאמת שלא זזה מעולם.