בענין החילוק בין הקנין הגשמי והחיות הפנימי

טוב ארחת ירק ואהבהשם משור אבוס ושנאהבו (משלי ט״ו, י״ז)

פתיחה כתוב בספר משלי: "טוב ארחת ירק ואהבה שם, משור אבוס ושנאה בו". פסוק פשוט. כל ילד מכיר אותו. אבל תעצור רגע ותשאל: מה בדיוק אומר לנו כאן חכם מכל אדם? הרי ברור ש"שלום בית" עדיף על מריבה. מה החידוש? החידוש הוא בדיוק הסדר. הפסוק אינו אומר "טוב שור אבוס עם אהבה". הוא אומר: ירק עם אהבה עדיף על שור אבוס בלא אהבה. כלומר – האהבה אינה תוספת על השולחן. היא השולחן עצמו. בלעדיה, הסטייק הוא ריק.

ביאור היסוד הבה נחדד את הדבר. כסף יכול לקנות מיטה – לא שינה. יכול לקנות תרופה – לא בריאות. יכול לקנות ספר – לא חכמה. יכול לקנות בית – לא בית שהוא בית. ויכול לקנות סטייק – אבל לא את התאבון שיאפשר לך ליהנות ממנו. זהו חילוק יסודי. יש כאן שני דברים שונים לגמרי: החפץ הגשמי – והחיות שבתוכו. הכלי – והאור הממלא אותו. הכסף קונה את הכלי. אבל את האור? את זה אין הכסף מגיע אליו. ובלשון ספר התניא – בכל אדם ישנן שתי נפשות: נפש הבהמית, שיסודה בארבעה יסודות הגשמיים, ונפש האלוקית, "חלק אלו-ה ממעל ממש". לנפש הבהמית יש צרכים גשמיים – מאכל, מנוחה, ביטחון חומרי. ולנפש האלוקית יש צרכים אחרים לגמרי: חיבור, משמעות, קדושה. הטרגדיה האנושית – ואין מילה אחרת – היא הניסיון להשביע את רעבון הנפש האלוקית במאכלי הנפש הבהמית.

הערה מחודדת יושב אצלי לב של יונגערמאן שעובד קשה. עמל, משתדל, בונה. ועדיין – יש שם משהו שמכרסם. תחושה שה"עוד קצת" לא מגיע. ה"עוד קצת" לא שובע. שמע: זה לא כישלון שלך. זה מדידה מדויקת מהנפש. הנפש אומרת לך: "אתה משלם במטבע הלא נכון". כשאתה מנסה לסתום חלל רוחני עם דולרים – אל תתפלא שמרגישים ריק. לא מפני שאין לך מספיק דולרים. מפני שאין התאמה בין הבעיה לבין הפתרון. קהלת – שלמה המלך עצמו – מעיד על עצמו: "גדלתי והוספתי... כל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם... והנה הכל הבל". מי שהיה לו הכל, ניסה הכל, ובסוף הגיע למסקנה: ההכל הזה אינו עונה לשאלה האמיתית.

סיום: "אהבה שם" – להכניס נשמה בכלי אז מה עושים? לא פורשים מן העולם. הפסוק לא אומר "זרוק את השור". הוא אומר – הכנס "אהבה שם". הכנס פנימיות בתוך הגשמיות. הכסף קנה את הבית. עכשיו הכנס בו שבת, שיחה, שלום בית, תורה. הכסף קנה את הספר. עכשיו למד בו מתוך תשוקה. הכסף קנה את השולחן. עכשיו אכול עליו בשמחה, לא בדאגה. זוהי העבודה: לא לבטל את הקנין הגשמי, אלא להחדיר בו חיות – את אותה פנימיות שרק עבודת הנפש, אהבת ישראל, וחיבור לתורה יכולים להביא. ארוחת ירק ואהבה שם – אפשר לפרש: אפילו הירק הפשוט, כאשר מכניסים בו "אהבה שם", הופך לשולחן מלכים. ואם תזכה? תגיע לשור אבוס עם אהבה שם – גם בית וגם שלום בית, גם מאכל וגם התאבון ליהנות ממנו.