בענין אחדות ההפכים בנפש
פתיחה יש יונגערמאן שקם בבוקר עם החלטה. הפעם — הוא יהיה אחרת. פחות כעסן, פחות קר, פחות שקוע בעצמו. הוא לומד, הוא מתפלל, הוא מנסה. ולערב — הוא שוב הוא. ואז בא הקול הפנימי: שוב כשלת. שוב לא הצלחת לשנות. אבל צריך לשאול: מה בדיוק הוא ניסה לשנות? ומה פירוש "כישלון" כאן? אולי השאלה האמיתית היא לא מדוע לא הצלחת לשנות — אלא מדוע בכלל האמנת שצריך למחוק צד שלם בנפשך?
יסוד: הנפש כמראה לספירות הפסוק אומר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו". צלם אלקים — לא משל, לא רטוריקה. מבנה ממשי. ספר יצירה מלמד שעשר ספירות הן "בלימה", כלומר: מציאות שלמה ומאוזנת שבה מתקיימים ניגודים בעת ובעונה אחת. חסד וגבורה. נצח והוד. התפשטות והתכנסות. אין הגבורה פוגמת בחסד, ואין החסד מבטל את הגבורה — שניהם ביחד יוצרים את שלמות הפרצוף האלקי. כיוון שהאדם נברא בצלם המבנה הזה — ממילא גם נפשו בנויה כך. כבוד ובושה. שמחה ועצבות. כוח ורכות. אלו אינם סתירות שיש לפתור. זהו העיצוב עצמו. הניגוד אינו באג — הוא פיצ'ר, הוא חלק מן התכנית.
הערה א': טעות ביסוד ה"עבודה" ומכאן נובעת טעות שרבים נכשלים בה, ובכנות — גם אנחנו. אנחנו מכנים את המאבק הפנימי "עבודה עצמית". אבל לפעמים מה שאנחנו עושים הוא לא עבודה — זו מלחמה. ניסיון למחוק צד שלם בנפש. להרוג את הבושה. לעקור את הזהירות. להשמיד את הרגשות הקשים. והתוצאה? כמו שאמרו חז"ל: "ובכל לבבך — בשני יצריך". התורה לא אמרה: השמד יצר אחד ועבוד עם הנותר. היא אמרה: בשניהם. שניהם ביחד הם כלי העבודה. ה"עבודה" האמיתית אינה מחיקה. היא הכלה. לאפשר לשני הצדדים לדור בכפיפה אחת, לא בשלום של כניעה, אלא בשלום של הכרה: שניהם נחוצים, שניהם אמיתיים, שניהם חלק מן הנפש שבה אתה אמור לעבוד את ה'.
הערה ב': הפרדוקס של "גילו ברעדה" ראיה מפורשת לכך מצויה בפסוק שנראה לכאורה סתום: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה". שמחה ורעדה — יחד. גילה ויראה — בו זמנית. הרי זה פרדוקס גלוי! כיצד ייתכן? אלא — זהו בדיוק הנקודה. עבודת ה' השלמה דורשת את שני הקטבים. לא שמחה בלי יראה, ולא יראה בלי שמחה. שניהם ביחד יוצרים את הנימה האמיתית של עבד ה'. כתב רבנו הזקן בתניא שהאדם צריך ללמוד לשאת שמחה ויגון בנפש אחת — לא להפריד ביניהם, אלא להכיל את שניהם. וכשם שבעבודת ה' הניגוד הוא תנאי לשלמות — כן בכלל מבנה הנפש. לא מה שמפריע לשלמות, אלא הוא עצמה.
סיום: אל תרפא עצמך על ידי מחיקת עצמך אם כן, מה היא הדרך? לא לנצח במלחמה — אלא להפסיק את המלחמה. לא לעקור את הרגשות הקשים — אלא ללמוד לחיות איתם, לנהל אותם, להשתמש בהם לעבודת ה'. אל תרפא את עצמך על ידי מחיקת עצמך. כל חלקי הנפש — הבושה והכבוד, השמחה והיגון, הכוח והרכות — הם חלק מן התכנון האלקי. הם הכלים שניתנו לך כדי לעבוד בהם. השאיפה אינה להפוך למישהו אחר. השאיפה היא להיות אתה — בשלמות, על כל ניגודיך — ולשרת את ה' עם כל המכלול הזה.
נקודה למעשה
בפעם הבאה שתרגיש את המאבק הפנימי — לפני שתקרא לו "כישלון", עצור ושאל: האם אני מנסה לעבוד את ה', או מנסה למחוק חלק מעצמי? אם התשובה היא השנייה — הנח את החרב. פנה לאותו כוח, גם הוא, לעבודה.
Questions and answers
Q: למה יונגערמאן שמחליט בבוקר להיות פחות כעסן מוצא את עצמו בערב שוב אותו דבר?
הרב לנדאו משיב: פתיחה יש יונגערמאן שקם בבוקר עם החלטה. הפעם — הוא יהיה אחרת. פחות כעסן, פחות קר, פחות שקוע בעצמו. הוא לומד, הוא מתפלל, הוא מנסה. ולערב — הוא שוב הוא. ואז בא הקול הפנימי: שוב כשלת. שוב לא הצלחת לשנות. אבל צריך לשאול: מה בדיוק הוא ניסה לשנות? ומה פירוש "כישלון" כאן? אולי השאלה האמיתית היא לא מדוע לא הצלחת לשנות — אלא מדוע בכלל האמנת שצריך למחוק צד שלם בנפשך? יסוד: הנפש כמראה לספירות הפסוק אומר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו". צלם אלקים — לא משל, לא רטוריקה. מבנה ממשי. ספר יצירה מלמד שעשר ספירות הן "בלימה", כלומר: מציאות שלמה ומאוזנת שבה מתקיימים ניגודים בעת ובעונה אחת. חסד וגבורה. נצח והוד. התפשטות והתכנסות.
Q: האם באמת צריך למחוק צד שלם בנפש כדי להשתנות?
הרב לנדאו משיב: אולי השאלה האמיתית היא לא מדוע לא הצלחת לשנות — אלא מדוע בכלל האמנת שצריך למחוק צד שלם בנפשך?
Q: מה מלמד הפסוק 'ויברא אלקים את האדם בצלמו' על הנפש כמראה לספירות?
הרב לנדאו משיב: יסוד: הנפש כמראה לספירות הפסוק אומר: "ויברא אלקים את האדם בצלמו".
Q: מה פירוש דברי ספר יצירה שעשר ספירות הן 'בלימה'?
הרב לנדאו משיב: ספר יצירה מלמד שעשר ספירות הן "בלימה", כלומר: מציאות שלמה ומאוזנת שבה מתקיימים ניגודים בעת ובעונה אחת.
Q: מה הנקודה למעשה במאמר זה?
הרב לנדאו משיב: בפעם הבאה שתרגיש את המאבק הפנימי — לפני שתקרא לו "כישלון", עצור ושאל: האם אני מנסה לעבוד את ה', או מנסה למחוק חלק מעצמי? אם התשובה היא השנייה — הנח את החרב. פנה לאותו כוח, גם הוא, לעבודה.