בענין בקשת החיים
פתיחה כולנו מבקשים עוד זמן. אין אדם שאומר: "די לי בשנות חיי, מספיק." כולם רוצים עוד שנה, עוד עשר שנים, עוד עשרים. אבל עמד לי ספק אחד פשוט, שיש בו עומק גדול: לשם מה? אם אקבל עוד שנה, ואחיה אותה בדיוק כפי שחייתי את זו שחלפה — מה הרווחתי? שכפול של ימים אינו תוספת חיים. זוהי אולי השאלה הכי כנה שאפשר לשאול לפני כל בקשה.
ביאור היסוד: מהם חיים? הכתוב אומר: "ובחרת בחיים" — ציווי, לא הצעה. אבל מה טיבם של אותם חיים שנצטווינו לבחור בהם? התניא מבאר שהחיים האמיתיים של הנפש אינם הקיום הביולוגי, אלא דביקותה במקור חיותה — הקב"ה, "חי החיים". נפש המופרדת ממקורה, אפילו אם גופה חי ונושם, בבחינת מיתה היא חשובה מבחינת הנשמה. ולהיפך — חיים של תורה ומצוות הם חיבור למקור החיים עצמו, ובכך הם חיים אמיתיים. משל מפורסם הביא רבי עקיבא: כדגים שמוציאין אותם מהמים — כן הוא היהודי בלא תורה. המים אינם "תוספת" לחיי הדג, הם הם חייו. כך התורה אינה תוספת לחיינו — היא-היא החיים. וכן אמר דוד המלך: "לעולם לא אשכח פקודיך, כי בם חייתני" — בם חייתני, בהם עצמם נמצאים חיי.
העמקה: בקשה שאינה ריקה וכאן מגיע החידוש. כשאדם מבקש עוד שנה, יש שתי בקשות שונות לגמרי. האחת: בקשה כמותית — עוד ימים, עוד זמן, ה"כמה" של החיים. השנייה: בקשה איכותית — חיים של תוכן, תכלית ושליחות; ה"מה" של החיים. בקשה ריקה אומרת: "תן לי עוד שנה." בקשה אמיתית אומרת: "יש לי עוד מה לעשות כאן." כשאדם אומר "אני רוצה עוד שנה" — הוא מצהיר בלי מילים שיש עוד מישהו שהוא רוצה לעזור לו, יש עוד משהו שהוא רוצה לבנות, יש בתוכו עוד מה שלא גמר להיות. זוהי לא בקשה פסיבית לקבל זמן נוסף — זוהי הצהרת כוונות, ביטוי לרצון עז לפעול בעולמו של הקב"ה. הליקוטי תורה מבאר שהתורה עצמה — בחינת "ויהי בנסוע הארון" — מדגישה שהחיים הם תנועה, הליכה לקראת תכלית. לא עמידה במקום, לא שכפול. ממילא, "חיים" שאין בהם תנועה פנימית, אין בהם ממש.
נקודה למעשה
לפני שאתה מבקש — שאל. לא כשאלה פילוסופית שמשאירה אותך עם חרדה קיומית, אלא כשאלה מעשית שמכוונת את התפילה: "רבונו של עולם, תן לי חיים — כדי שאוכל..." כדי שאוכל לסיים אותו דף גמרא. כדי שאוכל להיות אבא טוב יותר. כדי שאוכל לתת לאותו אדם שאני חייב לו מילה טובה. כדי שאוכל לגמור להיות מה שאני יכול להיות. חז"ל אומרים: "מרבה תורה — מרבה חיים". לא מרבה ימים — מרבה חיים. ההבדל הוא ההבדל שבין שעון שממשיך לתקתק לבין לב שממשיך לפעום. שאלה אחת קטנה לפני ראש השנה: מה תעשה בשנה הבאה שלא עשית בשנה שעברה? אם יש לך תשובה — יש לך בקשה אמיתית. ואם אין לך תשובה עדיין — זה בדיוק הזמן לחשוב. "ובחרת בחיים" — בחירה, לא המתנה.
Questions and answers
Q: לשם מה אנחנו מבקשים עוד שנים של חיים?
הרב לנדאו משיב: פתיחה כולנו מבקשים עוד זמן. אין אדם שאומר: "די לי בשנות חיי, מספיק." כולם רוצים עוד שנה, עוד עשר שנים, עוד עשרים. אבל עמד לי ספק אחד פשוט, שיש בו עומק גדול: לשם מה? אם אקבל עוד שנה, ואחיה אותה בדיוק כפי שחייתי את זו שחלפה — מה הרווחתי? שכפול של ימים אינו תוספת חיים. זוהי אולי השאלה הכי כנה שאפשר לשאול לפני כל בקשה. ביאור היסוד: מהם חיים? הכתוב אומר: "ובחרת בחיים" — ציווי, לא הצעה. אבל מה טיבם של אותם חיים שנצטווינו לבחור בהם? התניא מבאר שהחיים האמיתיים של הנפש אינם הקיום הביולוגי, אלא דביקותה במקור חיותה — הקב"ה, "חי החיים". נפש המופרדת ממקורה, אפילו אם גופה חי ונושם, בבחינת מיתה היא חשובה מבחינת הנשמה.
Q: למה כולם רוצים עוד שנה ואיש אינו אומר "די לי בשנות חיי"?
הרב לנדאו משיב: אין אדם שאומר: "די לי בשנות חיי, מספיק." כולם רוצים עוד שנה, עוד עשר שנים, עוד עשרים.
Q: מה הרווחתי אם אקבל עוד שנה ואחיה אותה כמו השנה שחלפה?
הרב לנדאו משיב: אם אקבל עוד שנה, ואחיה אותה בדיוק כפי שחייתי את זו שחלפה — מה הרווחתי?
Q: מהם החיים האמיתיים של הנפש לפי התניא?
הרב לנדאו משיב: התניא מבאר שהחיים האמיתיים של הנפש אינם הקיום הביולוגי, אלא דביקותה במקור חיותה — הקב"ה, "חי החיים".
Q: איך לכוון את התפילה כשמבקשים "תן לי חיים"?
הרב לנדאו משיב: לפני שאתה מבקש — שאל. לא כשאלה פילוסופית שמשאירה אותך עם חרדה קיומית, אלא כשאלה מעשית שמכוונת את התפילה: "רבונו של עולם, תן לי חיים — כדי שאוכל..." כדי שאוכל לסיים אותו דף גמרא. כדי שאוכל להיות אבא טוב יותר. כדי שאוכל לתת לאותו אדם שאני חייב לו מילה טובה. כדי שאוכל לגמור להיות מה שאני יכול להיות. חז"ל אומרים: "מרבה תורה — מרבה חיים". לא מרבה ימים — מרבה חיים. ההבדל הוא ההבדל שבין שעון שממשיך לתקתק לבין לב שממשיך לפעום. שאלה אחת קטנה לפני ראש השנה: מה תעשה בשנה הבאה שלא עשית בשנה שעברה? אם יש לך תשובה — יש לך בקשה אמיתית. ואם אין לך תשובה עדיין — זה בדיוק הזמן לחשוב. "ובחרת בחיים" — בחירה, לא המתנה.