בענין הצורך בכל יהודי

נקודה למעשה

יש לנו נטייה לחשוב: "כשיהיה לי יותר זמן, יותר כסף, יותר כוח — אז אעשה משהו משמעותי." אבל זו טעות. הרגע הזה הוא הדבר הגדול עצמו. התפילין שהנחת הבוקר, הצדקה שנתת, המילה הטובה שאמרת לחברך או לאשתך — אלה אינן פעולות קטנות שמחכות לאישור. אלה הן מימוש חפצו הפנימי של הקב"ה, "וחפץ ה' בידו יצלח". אתה לא צריך להיות במקום אחר. אתה לא צריך להיות אדם אחר. אתה צריך להיות — בדיוק איפה שאתה, בדיוק מי שאתה — ולעשות את מה שרק אתה יכול לעשות שם. כי שם — ורק שם — הקב"ה, כביכול, צריך אותך.

Questions and answers

Q: האם הקב"ה באמת צריך כל יהודי?

הרב לנדאו משיב: פעם ראית פרסומת שכתוב בה: "הקב"ה צריך כל יהודי." היו שמחו עליה. היו שתמהו: מה הלשון הזו? הרי אנחנו צריכים את הקב"ה, לא להיפך! אבל דע לך — האמת עמוקה מזה.

Q: מה תכלית הבריאה, אם הקב"ה שלם ואינו חסר דבר?

הרב לנדאו משיב: שאל עצמך: מפני מה ברא הקב"ה את העולם? לא מחמת חסרון, חס ושלום, שהרי הוא שלם בתכלית השלמות. אלא — רצה, בחר, חפץ. וחפצו העצמי, כביכול, הוא מה שהתניא קורא לו "נחת רוח לפניו יתברך שיהיה לו דירה בתחתונים." ומקורו כבר במדרש תנחומא: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים." שים לב לדיוק: דוקא בתחתונים. לא בעולמות עליונים, לא בנשמות הגבוהות, לא בהיכלות דמלכא — אלא כאן, בעולם הזה הגשמי, עם כל עכירותו וצמצומו. דוקא כאן הוא חפץ להיות נמצא, לדור, להתגלות. וחפץ זה — אינו צורך הנובע מחיסרון, חס ושלום. כפי שמבאר התניא באגרת הקודש, אין כאן ענין של "חוסר" אצלו יתברך. אלא שהוא בחר ברצונו החפשי שגילוי אלקותו ותכלית כבודו יהיה דוקא על ידי מה שנעשה למטה, בעולם הזה הגשמי.

Q: מי בונה את הדירה לקב"ה בתחתונים?

הרב לנדאו משיב: וכאן נכנסת השאלה האמיתית: מי יממש את הדירה הזו? התשובה חד-משמעית: אנחנו, עם ישראל. "אתם עדי נאם ה'" — אנו הם העדים, המגלים, המביאים. אין שום כוח בכל שלשלת העולמות שיכול לעשות מה שיהודי בגופו הגשמי עושה כשמניח תפילין, כשנותן צדקה, כשמדבר דבר טוב עם חבירו. כפי שמבואר בתניא, על ידי עשיית המצוות בפועל ממש "אתכפיא סטרא אחרא" ומתגלה אלקות בעולם התחתון — ולשם זה אין שום תחליף. כביכול — הקב"ה מסר את המפתחות אלינו בלבד.

Q: מה מלמד משל החייל שעומד בעמדה רחוקה ושוממה?

הרב לנדאו משיב: תחשוב על חייל בצבא גדול. הוא עומד בעמדתו, בנקודה שנראית לו שוממה ורחוקה ממרכז הפעולות. הוא שואל את עצמו: מה ערך יש לי כאן? מי בכלל שם לב? אבל המפקד העליון, שתכנן את כל המבצע, יודע: בדיוק כאן, בדיוק האיש הזה, בדיוק ברגע הזה — תלוי משהו שאף אחד אחר אינו יכול למלא. המיקום לא נקבע במקרה. הוא נקבע בהשגחה פרטית מדוייקת. כך בדיוק לימד הבעל שם טוב: כל פרט בחיי האדם, עד לעלה הנושר מן העץ, מכוון מלמעלה. מקומך, זמנך, עיסוקך — אינם מקריים. הם הכתובת המדויקת של שליחותך. שם, ורק שם, אתה נצרך.

Q: האם צריך לחכות ליותר זמן, כסף וכוח כדי לעשות דבר משמעותי?

הרב לנדאו משיב: יש לנו נטייה לחשוב: "כשיהיה לי יותר זמן, יותר כסף, יותר כוח — אז אעשה משהו משמעותי." אבל זו טעות. הרגע הזה הוא הדבר הגדול עצמו. התפילין שהנחת הבוקר, הצדקה שנתת, המילה הטובה שאמרת לחברך או לאשתך — אלה אינן פעולות קטנות שמחכות לאישור. אלה הן מימוש חפצו הפנימי של הקב"ה, "וחפץ ה' בידו יצלח". אתה לא צריך להיות במקום אחר. אתה לא צריך להיות אדם אחר. אתה צריך להיות — בדיוק איפה שאתה, בדיוק מי שאתה — ולעשות את מה שרק אתה יכול לעשות שם. כי שם — ורק שם — הקב"ה, כביכול, צריך אותך.