ויאמר הוי האומרים לרע טוב

נקודה למעשה

הדרך לצאת מגלות הדעת אינה להתווכח עם העולם. היא לבנות בתוכך מצפן פנימי שלא נשען על מחיאות כפיים. וכלי הבנייה הזה – הוא פנימיות התורה. לימוד חסידות בונה, כדברי אדמו"ר הזקן באגרת הקודש, חוש של הבחנה: "להבין ולהורות לנפשו את הדרך ילכו בה." ועוד זאת: ראה את חברך, את בן ביתך, את מי שנראה "זורם" ו"חי" – אל תשפוט מן החיצוניות. אולי הוא מתמודד ואתה לא רואה. אולי הוא עובד ואתה לא שומע. הלל אמר: "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו." ובגאולה האמיתית, יתגלה ויתברר לעין כל מה שנסתר תמיד בפנים: שהעבודה השקטה, הקבלת העול היומיומית, הגדרים שאיש לא ראה – הם היו הטוב האמיתי, מתחילה ועד סוף.

נקודה למעשה שים לך שיעור קבוע בתניא – ולו עשרים דקות ביום. לא לדעת "מה כתוב", אלא כדי שהדעת שלך תצא מגלות. שתדע להבחין מבפנים, ולא להישען על מה שאומרים מבחוץ.

Questions and answers

Q: מה פירוש הפסוק "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע"?

הרב לנדאו משיב: ויאמר הוי האמרים לרע טוב הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע וגו' (ישעיהו ה׳, כ׳) פתיחה "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חשך לאור ואור לחשך." עצור רגע. ישעיהו הנביא לא אמר כאן שהעולם עושה רע. הוא אמר שהעולם קורא לרע בשם "טוב" ולטוב בשם "רע". זו קושיא עצמאית: בלבול מוסרי, אפשר להבין – אבל היפוך תוויות מוחלט? שהאיש בעל העמוד השדרה ייקרא "שתלטן", ובעל הסדרים ייקרא "נוקשה", ומי שמחזיק בגדריו ייקרא "גאוותן"? כיצד מגיעים לכך? מהלך ראשון – גלות הדעת הביאור היסודי הוא זה: אין כאן טעות שכלית. יש כאן גלות הדעת. הדעת, כמבואר בתניא, היא כח הנפש המחבר ומבחין – המחבר את האדם למה שהוא יודע, ומבחין בין אמת לשקר, בין פנימיות לחיצוניות.

Q: מה הקושיא בהיפוך התוויות המוחלט בין טוב לרע?

הרב לנדאו משיב: זו קושיא עצמאית: בלבול מוסרי, אפשר להבין – אבל היפוך תוויות מוחלט?

Q: איך העולם מכנה היום אדם בעל עמוד שדרה, בעל סדרים ומי שמחזיק בגדריו?

הרב לנדאו משיב: שהאיש בעל העמוד השדרה ייקרא "שתלטן", ובעל הסדרים ייקרא "נוקשה", ומי שמחזיק בגדריו ייקרא "גאוותן"?

Q: האם הבלבול בין טוב לרע הוא טעות שכלית?

הרב לנדאו משיב: מהלך ראשון – גלות הדעת הביאור היסודי הוא זה: אין כאן טעות שכלית.

Q: איך יוצאים מגלות הדעת בלי להתווכח עם העולם?

הרב לנדאו משיב: הדרך לצאת מגלות הדעת אינה להתווכח עם העולם. היא לבנות בתוכך מצפן פנימי שלא נשען על מחיאות כפיים. וכלי הבנייה הזה – הוא פנימיות התורה. לימוד חסידות בונה, כדברי אדמו"ר הזקן באגרת הקודש, חוש של הבחנה: "להבין ולהורות לנפשו את הדרך ילכו בה." ועוד זאת: ראה את חברך, את בן ביתך, את מי שנראה "זורם" ו"חי" – אל תשפוט מן החיצוניות. אולי הוא מתמודד ואתה לא רואה. אולי הוא עובד ואתה לא שומע. הלל אמר: "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו." ובגאולה האמיתית, יתגלה ויתברר לעין כל מה שנסתר תמיד בפנים: שהעבודה השקטה, הקבלת העול היומיומית, הגדרים שאיש לא ראה – הם היו הטוב האמיתי, מתחילה ועד סוף. נקודה למעשה שים לך שיעור קבוע בתניא – ולו עשרים דקות ביום.