Rivnitz Donate

Draft edition

By Rabbi Shalom Landau.

ויאמר הוי האומרים לרע טוב

ויאמר הוי האמרים לרע טוב הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע וגו' (ישעיהו ה׳, כ׳)

פתיחה "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חשך לאור ואור לחשך." עצור רגע. ישעיהו הנביא לא אמר כאן שהעולם עושה רע. הוא אמר שהעולם קורא לרע בשם "טוב" ולטוב בשם "רע". זו קושיא עצמאית: בלבול מוסרי, אפשר להבין – אבל היפוך תוויות מוחלט? שהאיש בעל העמוד השדרה ייקרא "שתלטן", ובעל הסדרים ייקרא "נוקשה", ומי שמחזיק בגדריו ייקרא "גאוותן"? כיצד מגיעים לכך?

מהלך ראשון – גלות הדעת הביאור היסודי הוא זה: אין כאן טעות שכלית. יש כאן גלות הדעת. הדעת, כמבואר בתניא, היא כח הנפש המחבר ומבחין – המחבר את האדם למה שהוא יודע, ומבחין בין אמת לשקר, בין פנימיות לחיצוניות. כשהדעת בגלות, השיפוט אינו נשמט לגמרי – הוא פשוט הופך להישען על רושם חיצוני בלבד. ומה הרושם החיצוני? ההתפעלות. הזרימה. מי שנראה "חי", "נינוח", "פתוח" – הוא הנחשב. ומי שנמצא במלחמה פנימית, מי שיש לו גדרים וסייגים, מי שאת עבודתו אתה רואה רק אם אתה מסתכל מבפנים – הוא הנחשד. הגמרא בסוטה כבר תיארה שבעה סוגי פרושים, רובם צבועים – ובאה ללמד שחז"ל ידעו היטב כמה קל לבלבל בין מראה למציאות. הפרוש שעושה מעשה גדול אך בפומבי, ייראה "נלהב". זה שעמלו שקט ועקבי, ייראה "קר".

מהלך שני – העובד ואשר לא עבדו כאן נוגעים בנקודה החדה ביותר. בתניא, פרק ט"ו, עומד רבינו הזקן על ההבדל בין עובד אלקים לבין אשר לא עבדו – בין מי שנמצא בהתמודדות תמידית עם כחות הנפש, ובין מי שהטוב שבו בא לו בטבעיות, ללא קרב. ומה רואה העולם המבולבל? הוא רואה את העובד – את האיש עם הסדרים, עם הגדרים, עם הקבלת עול היומיומית השקטה – ומפרש את מלחמתו כ"נוקשות". את גדריו כ"שליטה". את עמידתו על העקרונות כ"גאווה". ואת מי הוא מכתיר? את מי שה"כנות" הרגשית שלו זורמת בחופשיות – אף אם היא שטחית. אף אם אין מאחוריה שום עבודה פנימית. הוא "אותנטי". הוא "בריא". הוא "ישיר". הלהט רגעי. הקול נשמע. התדמית מנצחת. זו גלות הדעת בצורתה המעשית.

הערה – אל הלב שלך, יונגערמאן אתה, שקובע עיתים לתורה בלילה כשהבית כבר ישן. אתה, שאמרת "לא" לדבר שאמר "כן" לכולם. אתה, שמחזיק בסדר היום שלך גם כשהסביבה מחייכת חיוך עקום ואומרת "רגוע, בסדר". וכבר שמעת, כמדומה, את הביקורת: "נוקשה. לא גמיש. קשה לחיות איתו." – ובמקום שה"חי ממש" שבצד השני יישאל שאלות, אתה נמצא מסביר את עצמך. דע לך: עצם הביקורת הזו היא לפעמים הסימן שנגעת בנקודת אמת. כשהאמת מבקרת, היא מאיימת. וכשהיא מאיימת, קוראים לה בשמות. הלוא ראית מה שאירע לפנחס? מה שנראה כלפי חוץ כמעשה חריף, היה בפנימיותו שיא של קנאות לאמת. הביקורת החיצונית לא שינתה את מהות המעשה.

נקודה למעשה

הדרך לצאת מגלות הדעת אינה להתווכח עם העולם. היא לבנות בתוכך מצפן פנימי שלא נשען על מחיאות כפיים. וכלי הבנייה הזה – הוא פנימיות התורה. לימוד חסידות בונה, כדברי אדמו"ר הזקן באגרת הקודש, חוש של הבחנה: "להבין ולהורות לנפשו את הדרך ילכו בה." ועוד זאת: ראה את חברך, את בן ביתך, את מי שנראה "זורם" ו"חי" – אל תשפוט מן החיצוניות. אולי הוא מתמודד ואתה לא רואה. אולי הוא עובד ואתה לא שומע. הלל אמר: "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו." ובגאולה האמיתית, יתגלה ויתברר לעין כל מה שנסתר תמיד בפנים: שהעבודה השקטה, הקבלת העול היומיומית, הגדרים שאיש לא ראה – הם היו הטוב האמיתי, מתחילה ועד סוף.

נקודה למעשה שים לך שיעור קבוע בתניא – ולו עשרים דקות ביום. לא לדעת "מה כתוב", אלא כדי שהדעת שלך תצא מגלות. שתדע להבחין מבפנים, ולא להישען על מה שאומרים מבחוץ.

Questions and answers

Q: מה פירוש הפסוק "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע"?

הרב לנדאו משיב: ויאמר הוי האמרים לרע טוב הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע וגו' (ישעיהו ה׳, כ׳) פתיחה "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חשך לאור ואור לחשך." עצור רגע. ישעיהו הנביא לא אמר כאן שהעולם עושה רע. הוא אמר שהעולם קורא לרע בשם "טוב" ולטוב בשם "רע". זו קושיא עצמאית: בלבול מוסרי, אפשר להבין – אבל היפוך תוויות מוחלט? שהאיש בעל העמוד השדרה ייקרא "שתלטן", ובעל הסדרים ייקרא "נוקשה", ומי שמחזיק בגדריו ייקרא "גאוותן"? כיצד מגיעים לכך? מהלך ראשון – גלות הדעת הביאור היסודי הוא זה: אין כאן טעות שכלית. יש כאן גלות הדעת. הדעת, כמבואר בתניא, היא כח הנפש המחבר ומבחין – המחבר את האדם למה שהוא יודע, ומבחין בין אמת לשקר, בין פנימיות לחיצוניות.

Q: מה הקושיא בהיפוך התוויות המוחלט בין טוב לרע?

הרב לנדאו משיב: זו קושיא עצמאית: בלבול מוסרי, אפשר להבין – אבל היפוך תוויות מוחלט?

Q: איך העולם מכנה היום אדם בעל עמוד שדרה, בעל סדרים ומי שמחזיק בגדריו?

הרב לנדאו משיב: שהאיש בעל העמוד השדרה ייקרא "שתלטן", ובעל הסדרים ייקרא "נוקשה", ומי שמחזיק בגדריו ייקרא "גאוותן"?

Q: האם הבלבול בין טוב לרע הוא טעות שכלית?

הרב לנדאו משיב: מהלך ראשון – גלות הדעת הביאור היסודי הוא זה: אין כאן טעות שכלית.

Q: איך יוצאים מגלות הדעת בלי להתווכח עם העולם?

הרב לנדאו משיב: הדרך לצאת מגלות הדעת אינה להתווכח עם העולם. היא לבנות בתוכך מצפן פנימי שלא נשען על מחיאות כפיים. וכלי הבנייה הזה – הוא פנימיות התורה. לימוד חסידות בונה, כדברי אדמו"ר הזקן באגרת הקודש, חוש של הבחנה: "להבין ולהורות לנפשו את הדרך ילכו בה." ועוד זאת: ראה את חברך, את בן ביתך, את מי שנראה "זורם" ו"חי" – אל תשפוט מן החיצוניות. אולי הוא מתמודד ואתה לא רואה. אולי הוא עובד ואתה לא שומע. הלל אמר: "ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו." ובגאולה האמיתית, יתגלה ויתברר לעין כל מה שנסתר תמיד בפנים: שהעבודה השקטה, הקבלת העול היומיומית, הגדרים שאיש לא ראה – הם היו הטוב האמיתי, מתחילה ועד סוף. נקודה למעשה שים לך שיעור קבוע בתניא – ולו עשרים דקות ביום.

Follow us on Facebook